ללכת עם הלב? או שכדאי להשאר בודדה וגלמודה בעולם השחור והאפל?
השאלה שרודפת אותי כבר שנים.
בכל נושא מסוים אני מרגישה שאין לי דעה, אני לי מה להגיד, כי אני לא חכמה מספיק או טובה מספיק,
או גם מבחינת החלטיות, אני לא יכולה להגיד מה אני חושבת כי אני פוחדת מהתוצאות שזה מביא איתו.
ואל תגידו לי "הווווו בובה יהיה בסדר את סתם בגיל ההתבגרות, את לא החלטית :)"
זה לא זה. אני מבינה מזה גיל ההתבגרות עם כל הכבוד.
אני מרגישה כאילו אין לי קול בעולם העצום הזה וזה מתחיל להוציא אותי מדעתי.
למה אף פעם אף אחד לא מקשיב לי?
למה תמיד אני הגוף החלש?
למה אני צריכה לשחק אותה תמימה וחמודה כדי שיביאו לי קצת כבוד?
אני לא בן אדם דכאוני בדרך כלל..אבל מה לעזאזל קורה בעולם?
קצת חופש גדול ואנשים התחרפנו (כולל אותי)
לא ישנים בלילות ואז מוציאים על אחרים את בעצבים, משתנים, שותים, מעשנים, מזריקים.
יודעים מה?
תתנו קצת כבוד לעצמכם ואז רק אחכך! כבוד אליי ולסובבים אתכם.
לא אכפת לי להיות לא החלטית ולהיות בעלת קול שהוא 0.1111111 בקהילה שמשפיע
אבל תשנו את ההתהגות שלכם ורק אחר כך תוכלו לשנות את ההתנהגות של אחרים.
אני עשיתי את שלי.
ודרך אגב, כולכם על הזין שלי מהיום והלאה, אני לא בתת משקל.
אבל בגלל שאני ילדה תמימה וחמודה שאמורה להקשים לכל הזיוני שכל שלכם, תמונות:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פלוטוניה
