12.7
אתמול,
זה היה יום שבת שטוף שמש
קמנו אני ודולב לאחר בילוי של שיישי עם ספק הנאגובר ספק מחסור בשעות שינה
רצינו ללכת לטייל וכך היה
לאחר סבב טלפונים אופק וחברו באו לאסוף אותנו ונסענו לכיון עין מודע
בילנו בנעימים ואז החלו השיחות ללכת ולהתעמק בנושאים מסויימים
שמאל ? ימין ?חילוני?דתי ?
"את מאמינה באלוהים , יסמין? "
"לא..."
זוהי הפעם הראשונה שעניתי תשובה כה חד משמעית לשאלה הזו והרגשתי קצת...פחד.
תוך שניות הרוח הגיחה משום מקום והעיפה את הגחל של הנרגילה לכיווני וכיוונו
החולצה שלי נשרפה ואילו עליו עפו קצת גיצים
"את רואה! זה בגלל שאמרת שאת לא מאמינה באלוהים ! "
ציחקוקים נשמעו ברקע
בדרך חזרה החלטנו לנסוע דרך דרך עפר המוכרת לאופק הנהג
עם הגי'יפ העצום שלו לא היה ניתן כמעט להרגיש דבר והקפיצות הללו רק העלו גיחוחים
לפתע סטינו ימינה ואופק איבד כל שליטה על הרכב
ימינה,שמאלה,ימינה שוב
הרכב נוטה לצד אחד ומיד לאחר מכן לשני ולא מתייצב ברקעקע
תוך שניות אנו מדרדרים מטה לכיון התעלת ביוב שהייתה בצד הדרך
סיבוב של 360 מעלות והראש עוד רגע נוגח בתקרה
החלון מימני מתנפץ
השמשה מתנפצת
זכוכיות עפות באוויר ואני...אני לא שומעת דבר
אני זוכרת את החמש שניות האלה לפרטי פרטים
אני זוכרת את המחשבות שרצו לי בראש
"בבקשה שזה יעצר...בבקשה שהרכב יתייצב כבר, הבנו שלא משתעשעים בכביש! "
אבל הרכב לא נעצר
ועוד סיבוב של 360 מעלות
עד שפגענו בתעלת ביוב
שפע של מים נזקים לי לפנים וכל מה שאני חושבת עליו זה כמה שזה לא טוב
"מאיפה המים האלה הגיעו?! לא! זה לא טוב מים אני לא מצליחה לנשום"
אבל זה כבר מאוחר מדי , כל הגוף שלי בתוך במים , הפנים שלי מכוסות
ומפה, קצת קשה לי להסביר
אך הצלחתי לצאת
כנראה שהעומק לא היה עומק רציני והוצאתי את הראש מעל המים
האוטו נעצר בצורה של 90 מעלות
עומד על הצד כשהצד של אופק ודולב נמצא בתחתית
ידי גיששה אל עבר החוגרת בטיחות
שיחררתי את עצמי מהכיסא ומהיררתי לצאת דרך החלון
אופק יצא מיד אחריי
מאוחרינו אליה כבר בחוץ ודולב מתקשה לזוז עקב רעידות בגוף
דבר ראשון שאני מצליחה להוציא מהפה זה האם כולם בסדר
אופק עונה שהוא בסדר,אליה גם , דולב בוכה
מיד לאחר מכן אני שמה לב למה שקרה סביבי
ואני קולטת שעברנו תאונה, ותאונה לא קלה בכלל בהתחשב לזה שהג'יפ הלך לגמרי
"איך זה קרה לנו? אני לא מאמינה שזה קרה לנו" וחוזרת על זה שבע פעמים.
לאט לאט כולנו יצאנו מן הרכב ואיזה מלאך דרך ראה אותנו
ישר נחלץ לעזרתנו , הזמין לנו אנבולנס ועזר לנו לצאת מן הרכב ולעלות מעלה
אף אחד לא יכול להסביר את זה שיצאנו ללא פגע
שום חישוב פיזקלי לא יתרץ את העובדה שכולנו בחיים
כל המחשבות שלי באותם רגעים היו שאני עדיין לא מוכנה למות
ואני לא מוותרת לעצמי ואני נשארת בחיים וכך כל מי שאיתי באוטו
מכירים את ההרגשה הזו שאתם פשוט מבינים שאין לכם כל שליטה על משהו ומרימים ידיים?
זה מה שהיה מצופה ממישהו שחווה את התאונה הזו
אבל לא אצלנו
החזקנו חזק ושרדנו
קרה לנו נס.ניצלנו.
והכל קרה בצורה כל כך מתואמת
המקום ,הרכב,המים שביעבד אני מבינה שמידה ולא היו שם מי ביוב אלא בטון או משהו בסגנון כולנו היינו מתים היום
הזכוכיות בקושי פגעו בנו
והפלאונים טבעו במים לחצי שעה
אך כשחולצו חלקם עבדו
איך ניתן להסביר מזל שכזה?
לא נעים להסתכל למוות בעיניים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
