-בילקי,אנה, יסמין וכל השאר לא לקרוא-
טוב אז...אולי בכל זאת יש ביננו משהו משותף..אחרי הכל שני ההורים של שתינו רבים,לפעמים לא מדברים אחד עם השני ובוכים.
אולי אני זאת שלא הייתה בסדר...אולי אחרי הכל אני זאת שצריכה ללמוד לסלוח..לסלוח להם...אבל הכי חשוב לא לנטוש אותה! במיוחד לא עכשיו!
אחרי המ שהיא סיפרה לי...
אני לא מבינה אותה-מאיפה היא אוגרת את הכוחות האלה להמשיך לצחוק למרות הכל?
אולי בגלל זה היא כ.כ קשוחה מבחוץ..אולי ככה היא למדה להגן על עצמה...
אני באמת שלא מבינה..
אחרי הכל אצלי זה אותו הדבר!
קשוחה מבחוץ-פגיעה מבפנים...
כבר כ.כ נמאס לי! "די!" בא לי לצעוק לעולם ושכולם ישמעו אותי!
שיעזרו לי! שיעזרו לי לצאת מכאן! זה כבר לא אותו הדבר..
אלה כבר לא אותם ימים טובים שכשאהיה בת 80 אני אוכל לשבת ולצחוק כשאזכר בהם...
בשנתיים האחרונות הכל סבל אצלי..הכל!
אין לילה אחד שאינו נגמר בבכי...אין יום אחד שלא מתחיל בכעס ובצעקות...אין! פשוט אין מי שאוכל לחפש אצלו מקום להתחבא..
מקום בו אוכל פשוט לשבת ולהירגע...
פשוט להירגע!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
