כתבתי משהו כמו שצריך אז ברור שישרא ימחק את זה
שונא שזה קורה
אחרי הרבה מאמצים, הצלחתי להאריך את הציפורנים שלי.
אני יושב פה ומחייך, אבל אין לי כל כך למה לחגוג את זה.
אני יושב פה ומנסה ל"נשום" ומנסה ל"שחרר".
אבל האמת שכול מה שבא לי לעשות זה ל"אחוז",
יש בי תחושה קשה של לבד וריקנות.
הזמן האחרון, אני עובר תקופה קשה.
לא רק בקשר הזוגי גם בחיים האישים.
אנשים שמים לב, אני מתנהג שונה.
אני נראה עצוב ומדוכא.
הבעיה היא שגם כשאנשים שואלים "מה קורה?"
אני בכלל לא יודע מאיפה להתחיל
ומעדיף שלא בכלל, אני משדר פתיחות.
אבל האמת שאני טיפוס מאוד סגור בתחומים מסוימים.
אני מנסה קצת יותר ל"הפתח" ולהכיר אנשים.
אבל כל כך נפגעתי שלסמוך על אדם אחד קשה לי
אז איך אני לעזאזל נפתח בפני כמה?
בזמן האחרון אני חושב שוב הרבה על החבר שהתאבד
תוהה מה היה הסיכוי שלו לשרוד עוד שנים
תוהה מה שלי, מה של אחיו לנפש
רציתי להקדיש לו שיר רוסי שהוא פעם תרגם לי שנקרא בית חולים נפשי ולאלהלה
(לא על המקום בארצות הברית, לפי מה שהבנתי הבחור בבית חולים רואה את הבית חולים כחלק ולאלהלה כשחלק מהצוות כאלים)
אבל לא הצלחתי למצוא אותו בשום מקום :(
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
