pandaemonium

עם השנים התקדמתי בכל כך הרבה תחומים, השתפרתי

מצאתי ...תחושת שייכות.

זה המון, זה הישג, אני לא היכן שהתחלתי.

יחד עם זאת, יש את הבקרים.

זה הזמן הכי חלש שלי

אני יכול להרגיש את הבטן מתכווצת לי מהמעיים

אני יכול להרגיש את הכול מתהפך כשיש לי זמן בבוקר ואני לא מצליח לישון

יש שתי חוקים

לנשום עמוק, ולחשוב על כל דבר עמוק אחר כך.

כי כמות הדברים שהייתי מבטל ומפסיד אם הייתי מקשיב לבוקר הוא עצום

יחד עם זאת כעת ציפורני חוסר הוודאות נוגסות

ויש לי רצון להקיא 

האם התקדמתי כי החיים מחייבים אותנו להתקדם או כי באמת התחזקתי

בבקרים אני אף פעם לא בטוח.
הכול רועד, הכול חזק
חזק מספיק כדי שאמצא את הכוך הישן כאן לששחרר.

כי הכתיבה משחררת אבל לתת לאנשים שאתה מכיר לדעת מה קורה אתך

עדיין קשה לי מידי

למדתי לקום בבוקר מוקדם, ולעזור לה ...אני לא חושב שהיא יודעת
על כמה מלאכים הייתי צריך להתגבר 

זה עוד אחד מאותם רגעים שעל פני השטח הכול בסדר?

אז למה אני לא רגוע?

כי אני לא מאמין בפני השטח, אני יודע הכי טוב כמה המסכה שלי לא חדירה.

הייתי אמור להיות הכי רגוע היום, אבל אני לא.

אני כנראה נראה האדם הכי רגוע שתראו, בפנים אני מתפוץ

אני רק אראה מקסימום קצת מרחף.

לא יותר מזה...