אכול ושתה כי מחר נחייה- ולחיות לפעמים זה קשה...
המוות הוא רגע קטן של הארה ושקט לפני ההמשך הלאה
רגע נעים בלי מחולת,בלי תלונות שקט,יחד עם אנדרלנין מטורף ופחד מהלא בדיוק נודע
גם האנשים שבטוחים כי הם יודעים מעל כל ספק מה קורה או לא קורה במוות ואחריו
גם הם חווים פחד, עד כמה שלא מראים את זה אני בספק עם באמת יש
"מוות הלוודי" מלא רק בשלווה, כי בחיים שום דבר לא מלא רק ברגש אחד בלבד.
לפחות ככה זה נראה מהחוויה האישית שלי,מהמבט הלא לגמרי מפוקח שאני יכול לתת לאחור.
האם האמנתי שהיום יגמר העולם? לא
האם רציתי?...כן די
כלומר אני אשמח לעוד שבוע אבל אחריו...זה יהיה די חביב
אולי אפילו הייתי מקבל אחד בברכה גם בלי ההתראה.
אז איך הלא סוף עולם שלי נראה
ארוחה משפחתית בצהריים,
ההאזנה לדיבור על הקירבה הבלתי מעוררת בין שטניזם
וכנסיית השטן לאתאיזם, (לעומת מה שהרוב חושבים שזה מייצג)
סיפורים על חייו של קראולי
ערב- כוס יין אדום וסטייק חצי מדמם עם שוט ויסקי באחד המקמות היותר אוהבים עלי
אם העולם היה מת, לפחות הייתי נכחד מהכוכב הזה שבע
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
