pandaemonium

אתה לא יודע מה אתה עושה לי

בתוך הראש,בתוך הלב, ובתוך הגוף.

עברו שנים מאז שהתמסרתי ככה למישהו רגשית

זה מפחיד אותי

ההתמסרות הרגשית קשה לי.

אבל אני כל כך אוהב כשאתה מתמסר.

המגע שלך ממכר, המראה שלך מעורר אותי

ואתה כל כך יפה בעייני. 

ואני לא מבין איך אתה לא רואה את זה

מצד שני כשאתה אומר שאני יפה

אני פשוט לא מאמין.

חשבתי שתברח כשתראה אותי לגמרי,את השד שאני.

נראה שעם כל המורכבות אתה מקבל אותי עם כל השריטותות. 

אני רוצה כבר שתיהיה כאן קר לי בלי הגוף שלך

וחסר לי משהו לשרוט;;

אני יודע שבעולם הזה אי אפשר להציל את כולם

ועדיין לא ברור לי למה בחרו להציל אותי

לא היה ברור לי למה הוא בחר לנסות לעזור לי

ועוד יותר לא ברור לי למה הוא הרג את עצמו.

אני אשקר אם אני אגיד שזה בא בהפתעה

הוא תמיד אמר שהוא ימות צעיר.

אבל זה תמיד היה מטושטש, מעין רעש רקע

אמירה שיצאה פעמים רבות מידי מכדי לקחת אותה ברצינות.

הבטחה לעתיד, שמעולם לא חשבתה שיגיע.

כמה שהוא היה שבור,הוא היה יפהפה

הוא עבר כל כך הרבה חרא בחיים

ועדיין היה כל כך חיי, בכל כך הרבה מובנים.

הוא היה האדם על הקצה,

הוא תמיד היה דוחף את עצמו לתהום

ומשהו תמיד היה מרים אותו בחזרה

כולל הוא עצמו.

החיים תמיד היו קשיים איתו,

אבל דוקא לאחרונה דברים לאט לאט

התחילו להסתדר בשבילו.

ואני פשוט לא מצליח להבין.

הכי נורא היה לשמוע את אמא שלו בטלפון

מסתבר שאני כנראה האדם האחרון שהוא דיבר איתו.

ואני יודע שבעוד כמה שנים

אני אסתכל אחורה

ועדיין אבכה על היום הזה.

 yesterday was a dizzy ride on a merry go round 

it spinning in misfortune

going again again to never ending no where

I seek comfort in your gentle arms
 you're here and yet so far
shining bright and yet cold as the stars
our relationship a pale shadow of what it used to be

yet i hold tight to the shadow of the past

who are you know

who are me?