היי, אני בת 15 מהמרכז... רק היום הקמתי את הבלוג הזה כי , לא יודעת פתאום הרגשתי שאני חייבת להוציא את כל מה שאני מרגישה.. דברים שאוליי קשה לי לדבר עם החברות הטובות שלי, לפעמים אני מרגישה שאני חייבת להיות בדיוק כמותן וזה ממש לא נכון אז בגלל זה אני מרגישה שאני לא יכולה לספר להן דבר, ואוליי פה אני אכתוב את הכל וככה אני ארגיש הרבה יותר טוב... .
גדלתי כל החיים שלי עם אמא שלי ואחי הקטן ממני ב-5 שנים... "איפה אבא שלי?" אני זוכרת כשהייתי תמיד שאלתי אותה את זה... מה ,הרי זה לא הגיוני לכל הילדים בגן שלי יש אבא, הייתי בת 6 איך ילדה קטנה יכולה להבין שיש דבר כזה"אין אבא", גדלתי ואוליי זה מה שקרה הבנתי שיש דבר כזה "אין אבא" אתם יודעים, תרומת זרע..., תמיד היו שאולים אותי החברים והחברות שלי "איפה אבא שלך?" ואני? אני נהייתי עצובה באותו רגע כי כל אחד סיפר על ההורים שלו הם מספרים כל דברים מגניבים שאבא שלהם עושה להם ...ולי זה כואב מבפנים אבל אני אף פעם לא מראה זאת, וכשהם מגיעים אליי, כשאני מספרת על "האבא שאין לי" אני אומרת שהוא נהרג בצבא, לא יודעת למה אני אומרת דווקא שהוא נהרג בצבא אוליי כדיי להרגיש שכן יש לי אבא אבל פשוט מת... . אבל זה לא לא עוזר... היום אני בת 15 אני כבר גדולה ... ואני ואמי לא הכי מסתדרות.. מה לעשות...ופתאום משום מקום אני חושבת..."רגע אוקיי אני נולדתי בזכות תרומת זרע..וזה אומר שהוא חיי אבא שלי חיי.... נכנסתי לאתר של"בנק לתרומות זרע" היה שם פרט שמאוד מעניין אותי שבן אדם שתורם זרע הוא כבר תורם כמה... אני יודעת שזה נמע לכם מוזר... אבל הבנתי שיש לי אחים לא מאותו אמא אבל מאותו אבא.... . אז יש לי אבא שיכול להיות כל אחד שעובר ליידי ברחוב ויש לי אחים... ולפי מה שחישבתי האחים האלה שלי הם או בגיל שלי או יותר גדולים ממני...
רוצים לדעת איך הכל המשיך להתגלגל ?
יום אחר....
מקווה שנהינתם...
תודה שקראתם.....נתראה מחר...