כנראה היה לי יותר מדי טוב שעכשיו אני יושבת בוכה כאן!
רבתי עם אמא שלי ,החברה הכי טובה שלי, הבנאדם שאני אוהבת הכי בעולםם ( זה לא שלוש אנשים שונים ) ריב רציני התנהגתי כמו ילדה קטנה והכל בגלל אחותי הקטנה שאני באמת אל סובלת!
הכל התחיל בגללה פשוט היא רבה איתי כרגיל בכתה כמו תמיד .
(היא בת 11 היא פשוט פוסטמה בגלל זה היא בוכה הרבה)
ואמא שלי התעצבנה עליי הוציאה אותי מהאוטו רבנו ברחוב כמו מפגרות אני צעקתי ואחר כך רצתי הביתה ואז היא אמרה לי לחזור למקיף שלי ואל רציתי רבנו בפלא' ועכשיו אנחנו לא מדברות וכמו שאני מכירה אותה זה הולך להמשך הרבה זמן ואינלי כוח לחזור לאיום הזה של "אני ישלך אותך לגור עם אבא שלך" למרות שאני יודעת שזה לא יקרה אבל עדיין הוא הבנאדם האחרון שאני רוצה לחיות איתו!
פשוט חרא לי , מזה , מהכל כל דבר שאני עושה לא מצליח.
אני עושה ספורט שומרת על אכילה נכונה ולא מרזזה כל הזמן אני רואה במקיףף שלי בנות עם גוף מושלם שהולכות עם טייצים וחולצות צמודות וגמאני כ"כ רוצה וזה לא שאני דבה בכלל לא אבל אני מלאה .
ואני רוצה להיות.. לא יודעת אם רזה אבל להיות לפי ההגדרה "כוסית" ללכת עם טייצים להרגיש נוח ליד ילדים בעיקר ליד בנים קיצור כסעמק זה לא יקרה אני משלה את עצמי כמו מפגרת אני יכולה להמשיך לרוץ לקרוע ת'תחת ולא יקרה כלום.
ועוד משהו שמראה לי חיים מושלמים זה הלימודים שלי.
באנגלית אני משקיעה מכינה ש"ב שזה משהו שאנלא עושה בשום מקצוע חוץ ממתמטיקה והנדסה כי חחייב ואין אנלא משתפרפת עדיין ישלי חוסר בטחון באנגלית לא משנה מה אני עושה כנראה שנולדתי ככה שמנה סתומה דכאונית ומפגרתת!!
אין צורך להגיב כתבתי בשביל עצמי בעיקר..=\
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
אחת שאוהבת לדבר D: