שיבולת שועל

איך דברים מתגמדים פתאום, כשאתה שומע על 25 הרוגים בתאונת אוטובוס.

בדרך לאילת.

רק לפני שבוע הייתי שם.

נסעתי באותו הכביש.

ואיך תמיד יכול להיות יותר גרוע.

אתמול הייתי טיפשול.

הבנתי כמה אידיאוטיזם כלול בחבילה של להיות פרפקציוניסט.

חשבתי אפילו, שאולי זה לא שווה את המאמץ,

ורציתי פשוט ללכת ולאכול חתוליים.

ואז שמעתי על 25 הרוגים, בתאונת אוטובוס בדרך לאילת.

ונזכרתי, שרק לפני שבוע הייתי שם.

אני לא אסע יותר לאילת.

אני מצטערת שניתחתי ברבוניה.

זה לא היה קורה לולא נסעתי לאילת.

מצטערת שניסיתי להוציא לה את העדשה מהעין.

פתאום נפל לי האסימון, כמה נורא זה.

למרות שהיא כבר מתה, ולא כאב לה.

אני הוצאתי לה את המעיים ופוצצתי לה את כיס הציפה.

אני מצטערת, ברבוניה.

הכל בגלל הפרות.

הן יוצרות את החור באוזון.

צריך להפסיק לגדל אותן, פרות ארורות וגז המתן שלהן.

כמה מזל יש לנו, לקום כל בוקר ולחיות.

ולמרות שעכשיו גדלתי, ואני רואה כמה מוות יש מסביב, ואני יכולה להבין איך דברים קורים,

אני לא מבינה למה.

צריך לחיות עם חיוך.

למה אני לא יכולה פשוט להיות מאושרת? להגיד תודה שאני כאן?

כי אין לי למי.

לנסות להנות מהרגע, בלי להרוס את הרגע שאחרי.

שום דבר לא פועל לפי התכנון!

"היום שאחרי מחר". מחרתיים.

סרט אופטימי במיוחד.