שיבולת שועל

בחמש הדקות הראשונות של ההתעוררות, המוח נמצא בריפיון המקסימלי אליו הוא מגיע ביום.
המחשבות נוזלות ומחליקות החוצה.
 
אסוציאציות עולות מבלי מאמץ, ולפני שמספיקים לעשות את הצנזורה המוחית.
מה שיוצא - יוצא.
בלי לקרוא את זה אחר-כך פעם אחר פעם ולחפש שגיאות, ניסוחים מסורבלים או סתם מילים שנראות פתאום לא כ"כ קשורות.
אני כותבת עכשיו, שורה אחר שורה, מוחקת מילה, משנה, מתקנת.
וקוראת את זה שוב, וזה לא נשמע טוב.
אני ממשיכה, ומוחקת, ומתחילה מהתחלה.
 
וזה לא עוזר.
זה עדיין לא נשמע טוב. לא נשמע בכלל.
 

אולי כי אני פשוט לא יודעת לכתוב.
זה לא זורם מספיק.
עובדה, עובדה שאף אחד לא קורא.
 
וחבל! אני שחקן נפלא-נפלא, אם תתנו לי צ'אנס אני אוכיח לכם את זה!