כי זה נורא ברור וצפוי מראש והגיוני להפליא שאין מה לדבר על זה אפילו, והאמת היא שאני גם לא זוכרת שיחות כאלה. הכל כאילו חדר למוחי באופן מסתורי למדי. אבל היי, זה עובד!
אני ממלאת את תפקידי בחירוף נפש, אני לומדת לגבות ומהווה דוגמא ומופת לכל שאר נתיני הפלנטה שלי.
הוריי בטוחים שאני נצר למשפחת גאונים, לכן טענות כמו "הוי, אנוכי מטומטמתוש" לא מתקבלות בברכה.
ושלא תזלזלו חלילה, אני בהחלט יופי של נצר למשפחת גאונים, אם כי זה לא עוזר לי יותר מדי.
מוחי היקר, הנשפך לו מעל ומעבר לכל עבר ומציף את ספריו הנסגדים והנערצים ביותר של בני גורן השולט לגמרי, שכוללים, תתפלאו, דברים שאלוהים יודע מתי הייתי אמורה ללמוד לפי סדר כרונולוגי, בא לו לידי ביטוי בדרכים רבות ומרובות.
אז אמרתי שאני לומדת הרבה. הלאה, נקסט.
אה, כן! איך שכחתי, שחייה צורנית. כאילו, דהאהא.
זה ספורט כל-כך רוסי, שאין לי אפילו מה להוסיף.
תגגלו את זה, כי זה מגניב.
אני לא נמצאת יותר מדי בבית, למרות שגם אם הייתי נמצאת לא באמת הייתי עושה משהו.
הוריי היקרים (שליט"א) דוחפים אותי (בלשון המעטה) לכל חוג אפשרי שיכול לממש את המוח הפוטנציאלי שלי.
מגיל 3 (והלאה, כמובן), אני רוקדת בלט, מנגנת במשהוים, קוראת וכותבת ברוסית, לומדת אנגלית, לומדת מתמטיקה, לומדת פיזיקה גרעינית (טוב נו, לא), שוחה, טובעת, וכו' וכו'.
בקיצור, יש בידיי רזומה מרשים למדי של, איך לומר את זה בצורה מכובדת... חוגים.
חוץ מזה הכל אצלי בסדר, יש לי שוויון זכויות מוחלט (כי כבר סיכמנו ש 5=1), יש לי חופש בחירה ב-ה-כ-ל וחיי פשוט מאושרים בצורה מלבלבת.
סתם נו, זה הרי יועיל לי בעתיד כשאני אכרע ללדת בזווית של 180 מעלות, לא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נקודת פיתול