שיבולת שועל

לפעמים יש ימים מגעילים כאלה, שאני רוצה פשוט ללכת לישון ולא לקום.

לא כי "החיים שלי כל-כך קשים ובאלי למות ניניני", אלא כי באמת ובתמים אין לי כוח.

אני עייפה, עייפה, עייפה.

אני רוצה רק להתחפר בתוך השמיכה ולא לדאוג כל-כך לגבי מה שיקרה או לא יקרה עוד שעה, עוד יום, עוד שנה.

כמה אני מתפללת שבאמת לא יהיה לי אכפת מה חושבים ומה צריך ומה 'אמור להיות'.

אני מקנאה לפעמים באנשים טיפשים, אין שכל-אין דאגות.

אני לא מחפשת לעצמי תסביכים בחיים, זה הם מחפשים אותי. בחיי.

מחשבות ארורות שלא היו אמורות להופיע בכלל. לא עכשיו בכל אופן.

אני עוד צעירה, כל החיים לפניי! נו באמת.

אני מסתכלת על תוליסון הקטן. שוכב כל היום על הספה כמו בייגלה קטן ואפור.

לא דואג, לא מתכנן. רק ישן, אוכל, משחק.

הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה.

הוא מקבל הכל על מגש זהב, כולל 50 ארוחות אכול-כפי-יכולתך ביום (ואגב, הוא אפילו לא משמין!).

כמה הייתי רוצה רק לישון כל היום. לעשות כלום. כלום אחד גדול ושמן ומגניב.

לילה טוב לכם (כן, אני באמת הולכת לישון שנת צהריים).

חלפ"ז!