שיבולת שועל

אני לא נוטה בדר"כ לרגשנות יתר, ואני לא חסידה גדולה של התרמה לעמותות (אף-על-פי שחשוב מאוד לממן את הרכב החדש של מנהל העמותה והבונוסים של העובדים), אבל זה באמת היה מקסים.

לא שולחת להם תרומות, אם אני רוצה לתרום אני עושה זאת באופן אישי.

נקודה למחשבה:

"אני חרשת בשתי האזניים."

- מה את אוהבת לעשות?

"לשמוע מוזיקה וללכת להופעות."

כל אדם שחי בחור באמצע שומקום, בטח חשב על זה לפחות פעם בחיים.

אין לנו קניון.

ואף-אחד לא מזהה את השם כששואלים מאין.

במקום הבילוי היחידי בעיר תתקל תמיד במישהו שאתה מכיר.

יש תיכון אחד, במקרה הטוב אחד שהתפצל.

האנשים כך וכך, החנויות דלות והרצפה, אין מה לעשות, קצת עקומה.

אך מעולם לא הרגשתי כזה אושר וגאווה לגור בחור.

הרשו לי לגחך עליכם, ילדי העיר הגדולה.

מחר תאלצו ללכת ללמוד, כי מי אם לא אתם.

ואתם, חבריי לספסל הלימודים, הפסיקו להתלונן על כך שהורסים לכם את החיים.

מי כמוכם יודע שלא תפסידו דבר ביום אחד של שביתה, מלבד, איך לומר בעדינות... מריחה אינסופית של חומר קליל ואווילי. אפשר לחשוב כמה לומדים בבתי-הספר!

שום תקציב לא יעשה אתכם חכמים יותר, כל שינוי מתחיל מבפנים, על אחת כמה וכמה שינוי כזה דרסטי (שללא ספק צריך להיעשות).

להגנתי יאמר שאני לא תומכת בסיבות השביתה, או בעצם, הן אינן נוגעות לי בכלל ובפרט.

אך אני מאחלת לנו (ולעצמי בעיקר) עוד הרבה ימים מאושרים כאלה.

בבית!

לילה טוב.

עם ישראל מתחלק לשלושה סוגים:

1. אלו שקוראים את ההגדה מתחילתה ועד סופה, עד שלאף אחד כבר לא נשאר כוח לאכול.

2. אלו שקוראים את ההגדה עד שמגיע הקטע של האוכל, ומשם לא חוזרים יותר.

3. אלו שמברברים עד ההגדה כולה בקצב של ברכות של רבנים "ברוךאתהה'אלוהינומלךהעולם".

לאן אתם שייכים?

נ"ב

רק אני שמתי לב שלמצות יש טעם של קרטון? (ואל תשאלו מאין לי איזה טעם יש לקרטון )

קניידלעך שמח!

בואו נעשה סקר קטן.

מי שונא צרפתים? איטלקים? סינים?

אוו, מי שונא את קוריאה?

ואת נשיא ארה"ב לשעבר? הבמה שלכם.

לפני 25+- שנה, אמרו הצדקנים על גזענות בארץ ישראל:

"מה אנחנו, כושים באמריקה?!" (מצולם אגב, מתוך נאום בחירות של אחת המפלגות דאז).

כולנו גזענים. כולכם.

רק להסוות את זה תחת התייפייפויות הופך אתכם לגרועים אפילו יותר.

ומי שעונה לתיאור יודע זאת טוב מאוד בעצמו. או שאני אפרט?

פסח שמח! היום נברא העולם.

אזהרה: הקטע עלול להיות עמוק, מומלץ ללמוד לשחות לפני הקריאה.

הטביעה אינה על אחריותי!

"מהה מהה מהה" אמרה הכבשה, בעודה רוקדת עם מטאטא על חוף פלמחים.

"מי ייתן לי עוף כדי שאוכל לפרוש כנפיים,

מי ייתן לי דלי וכף למען ארמוני נִבנֵה.

מי ייתן משקף ודג עימו אצוף על פני המים,

וגמל ככלות הכל עליו ארכב לעבר השקיעה."

אל תקחו לריאות, זה עושה בצקות.

שלא תחנקו כאן, אין מציל ואין עזרה ראשונה.

אני מרגישה קצת נגד הזרם, ושמה שאני עומדת לכתוב יעורר סערה ועליהום לא נורמלי. אבל עדיין, אני חייבת לכתוב את זה כדי להשאיר לפחות פינה אחת שפויה במקום הזה.

אני בהחלט משתתפת בצערם של מכריו של גלעד שליט, אני מצטערת שקרה מה שקרה ואני מרחמת עליו מאוד.

אבל, כך אני מרחמת גם על כל מאות ואלפי החיילים שנהרגו במלחמות ישראל (ז"ל).

אני לחלוטין יכולה להבין את הפעילות של משפחתו ואת הלחץ שהם מפעילים על הממשלה ועל העם כדי להעלות את העניין לסדר היום, ואין ספק שבמקומם הייתי עושה בדיוק אותו דבר.

אבל מדינה שלמה לא צריכה להקריב את עצמה למען חייל אחד. אני מאוד מצטערת!

הממשלה צריכה לדעת מתי להגיד לא, זה בלתי אפשרי. אי אפשר לתת הכל בשביל להחזיר את גלעד.

אי אפשר להחזיר את כולם. וכך גם לא יחזרו חללי מערכות ישראל.

כל החיילים שנהרגו אפילו לפני חודשים ספורים, ממש נשכחו והודחקו לשוליים.

אבל הנושא הזה הפך לאייטם פופולארי משהו.

כולם פתאום יפי נפש טהורים שחושבים שהם יכולים לשחק במדינה הזאת כמו בבובה. שאם ככה הם חושבים אז ככה צריך, ואין שום דבר מחוץ לבועה הוורודה שלהם.

בואו נודה במציאות. הטרוריסטים, המרצחים שידיהם מגואלות בדם של יהודים חפים מפשע, לא הפכו בזמן המאסר בישראל לשוחרי שלום (למרות שעם "מאסר" כמו בישראל אני לא בטוחה שהם רוצים בכלל לעזוב). אם הם ישחוררו הם יחזרו ללא כל שמץ של ספק לעשות מה שהם יודעים לעשות הכי טוב (ושלא תטעו, הכוונה כאן היא ברורה לחלוטין. כן, פיגועים, חטיפות וכו'). במקום להקריב עכשיו חייל אחד כדי להציל בסופו של דבר הרבה אחרים, המדינה תשחרר אסירים, כל ה*** יימח שמם יצהלו וישמחו ויבינו שאיתנו זה עובד מעולה. חוטפים ישראלים = מקבלים כל מה שרוצים. לא קשה להבין שזה יוביל לעוד חטיפות, עוד הרוגים, עוד אנשים שיסבלו בסופו של דבר.

ואתם יודעים מה? זה לא פייר כלפי כל אותם אלה שיפגעו מהעניין. כי אם גלעד באמת יחזור הביתה, הוא אולי יוצל אבל רבים אחרים וטובים לא פחות ישלמו את המחיר.

עכשיו כולם ייצאו עליי ויגידו לי פויה ונונונו, שאם זה היה קורה לי הייתי רוצה שיעשו הכל וכו'. נכון, אבל זה לא קרה לי, בדיוק בגלל זה הממשלה היא זו שצריכה להסתכל מהצד ומנקודת מבט הגיונית ולא טבולה באמוציות מסנוורות, ולהחליט מה שהכי טוב למדינה (צר לי לבשר שיש עוד אנשים במדינה הזו מלבדו).

ותגידו שכל חייל שיוצא לקרב רוצה להיות בטוח שהמדינה תעשה הכל כדי להחזיר אותו, אבל הוא יוצא עם לקיחת סיכון מודעת וסיכוי שלא יחזור.

גם לגבי זה יש לי מה לומר, אבל עובדה כרגע שזה מה שקורה, עם כל העצב שבדבר.

סליחה על ניסוחים מסורבלים, אני פשוט קצת מתה כרגע. מקווה שתסלחו לי (ולא תסקלו אותי באבנים ובלטות). 

זה היה טיפשי, וחסר טעם.

זו הייתה פעולה נסגנית, וותרנית, חלשה.

זה היה מחריד ואכזרי, וזה היה מכוער.

אבל יותר מהכל, זה היה מעשה חסר אחריות לחלוטין.

כנראה שכן צריך לשים גיל מקסימלי לפוליטיקה, בדיוק כמו שלא ישימו ילדים בני 15 להיות ראשי ממשלה.

האדם שקיבל את ההחלטה הזו, עם כל הכבוד שאני רוכשת אליו, היה כבר מבוגר דיו כדי להיות מעורפל במחשבותיו.

הוא נתן להם את כל רצועת עזה במתנה. אפילו בלי להשאיר שטח ביניים. להשאיר ישובים במרחק של כמה קילומטרים בלבד, מאותם אנשים שחפצים להורגם.

הקם להרגך, הבא לו רובה. לא ככה?

הייתי רוצה להאמין שלא. אבל במדינת ישראל היקרה שלנו זה כנראה נכון.

אנחנו חימשנו אותם, אנחנו משלמים להם על זה שהם מתרבים בשטח מדינת ישראל, על זה שהם עושים הפגנות נגד המדינה, ובין היתר גם על פיגועי הטרור שהם עושים מפעם לפעם.

קצת גלשתי מהנושא.

כולם עכשיו חכמים גדולים, מודים שההתנתקות הייתה טעות. "אף אחד לא חשב", משעשע.

אתם לא חשבתם, יקרים. אתם. כל אותם אנשים מטומטמים, ותסלחו לי על השפה, ששולטים במדינה הזאת כאילו הייתה משחק מונופול. זה לא משחק! אלה החיים, חיים של אלפי אנשים שסובלים בגללכם!

"מי חשב שהטילים יגיעו עד אשדוד?!" מי חשב? מחשבות זה כנראה לא הצד החזק שלכם.

שונאי המדינה שלנו, שלא אזכיר את שמם, הצהירו פומבית פעם אחר פעם שהם ימשיכו במסע החימוש, ימשיכו לירות טילים, לא רוצים איתנו שלום, ובאופן כללי היו מעדיפים להשליך את ישראל לים התיכון.

אבל, סליחה, "אף אחד לא חשב". למה לחשוד בזה בכלל?

אני סוגדת לאותם אנשי הציונות הדתית, שליחיה של המדינה שלנו.

אינני דתיה, ואינני מאמינה באל באופן כללי, אבל אני מאמינה בהם.

אני אוהבת את המדינה שלי, למרות שלא חסר כאן מה לתקן.

ואנשים כאלה, כן ירבו כמותם.

האנשים שבאמת עושים משהו במדינה הזאת. שמקימים אותה, בונים אותה במו ידיהם.

האנשים שמשרתים בצבא הזה, מגנים על המדינה. שומרים עלינו.

ועושים את זה באהבה, ולא מוותרים, ומוכנים לספוג טילים ואפילו גירוש.

והם ממשיכים לאהוב את המדינה ולהגן עליה.

ואני לא מבינה אותם, כי זה מדהים.

ואני סוגדת להם. ואולי גם אתם, כן כן, אתם, צריכים להתעורר. ולשתף פעולה.

כי את המדינה שלנו אף אחד לא צריך מלבדנו.

ואם במילא תטוסו לגור לכם בפריז או בלונדון, אז באמת אין סיבה שלא תצביעו למפלגת יפי נפש, כי את המהלומות שיבואו אחר-כך אתם לא תספגו.

ועוד מה, שאין הגנה חזקה יותר, מההתקפה.