לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

שיבולת שועל


הלוואי שתלך במטע תפוחי האדמה שלך, ותדרוך על תפוח אדמה!

Avatarכינוי:  נקודת פיתול

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2009    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

משיגענס.


אני שמחה ומאושרת וטובת לבב (?), ולא אכפת לי שתגחכו ותרימו גבה.

כי היי, טוב לי כאן, במקום החדש והלא מוכר הזה

ואני מקווה שמכאן רק ישתפר!

 

נכתב על ידי נקודת פיתול , 1/9/2009 15:32   בקטגוריות אופטימי, בית ספר, בלה בלה בלה  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מה לעזאזל אני עושה בבית בשעה כזו?


אני אגיד לכם מה.

כלום!

 

כלום כלום כלום!

 

נכתב על ידי נקודת פיתול , 3/6/2009 09:59   בקטגוריות בלה בלה בלה, פסטרמיסטים  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אחוות הבטטות.


אנשים עם שיער כתום זה דבר מקסים.

כמה חבל שלא נולדתי באירלנד בצל חמנייה.

יש לי בראש ריח תפוזים, למרות שזו בכלל לא העונה.

שורפות לי העיניים, וכואב לי הראש ואני עייפה ורעבה ובאופן כללי אין לי שום סיבה בעולם להיות מאושרת כרגע, אבל באופן מפתיע אני כן.

שמחה, חיובית, אנרגטית.

איזה מגניב לי

 

טוב, כשהחיים כל-כך יפים אין מוזה ואני כותבת שטויות אפילו יותר מהרגיל.

פוסט חסר משמעות למען האמת.

נו שוין, תחיו עם זה

נכתב על ידי נקודת פיתול , 31/5/2009 13:02   בקטגוריות בלה בלה בלה, פסטרמיסטים, אופטימי, סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קורטוב של מתמטיקה.


הרבה זמן לא כתבתי משהו חכם, עמוק, רציני וחשוב מכל - קריא לכל אומות העולם.

אך אל נא תטעו את לבבותיכם הרוטטים מאושר ברגע זה ממש.

אין לי שום כוונה לכתוב משהו מגניב שכזה.

 

אז החלטתי להעביר לכם שיעור קצר בתולדות המתמטיקה של בר-אילן!!!

(You're commanded to enjoy any moment. Please do)

 

כולנו רוצים במרפסתנו פרגולה נאה ואיכותית, וכיאה לכזו מחירה ירקיע שחקים וידיר זעה קרה ממצחכם.

אך לא בזה עסקיננו!

החידוש החדשני מדבר דווקא על הי-פרגולה. כלומר, פרגולה גבוהה באופן יוצא דופן.

אלא שבמקרה היו פרופסורי בר-אילן המקודשים מצודדים מעט ("מצוננים" בקולם של אנשים מצוננים!!! לבעלי הקליטה המהירה יותר מביניכם), ומכחכוך גרונם ואפם הסתום נפלטה פרבולה שלא במכוון! היפרבולה, אם לדייק.

מה עבר במוחם הקודח כשחשבו לעצמם - "היפרבולה? הו, כמה נחמד! תלמידי בר-אילן האומללים ישמחו להתעסק בתועבה שכזו!", זאת כנראה לעולם לא נדע, כיוון שנכחדו לפני זמן רב אנשים אכזריים ומרושעים אלו.

 

אסביר את עצמי שנית.

לקחנו אליפסה, קטנה, חמודה, מתוקה, פוצי מוצי שמוצי, כל כולה מעגל אחד מעוך.

אך לא די לנו בזאת, חלילה! הבה נחצה אותה, נפריד שני חלקים אוהבים שנפשותיהם קשורות בחוטי נחושת מעט מחלידים, נרחיקם זה מזו וזו מזה ונהיה כולנו שמחה ורינה!

האין קץ לרוע ליבם של אנשים?!

מדוע אין איש מתחשב בחצי ההיפרבולה שמצד שמאל, שכבר נתקעה באסימפטוטתה מרב געגועים לאהוב לבה?!

מדוע אין איש מעביר מעט עזרה הומניטרית לחציה האהוב מצד ימין, שהחליט אלוהי המתמטיקה להעביר דרכו את הישר y=1.5x?!

מדוע לאיש מכם לא אכפת?!?!

גלו מעט תמיכה במסכנים הללו, קצת עידוד, קורט אהדה, קומץ סוכר, קמח ושלוש ביצים!

מוכנים?

 

בתיאבון!


 

מקווה שנהנתם,

רגע, בעצם, אני בטוחה שנהנתם!

מצד שלישי, זה לא מעניין אותי בכלל.

 

שלכם, תחת הררים של סוכר, גבעות שוקולד ונהרות של דבש ולימון,

נקודת פיתול (בפונקציה טריגונומטריה [האם זה ייתכן?] יפהפיה)  

נכתב על ידי נקודת פיתול , 24/5/2009 13:00   בקטגוריות מתמטיקה, בלה בלה בלה, פסטרמיסטים, אופטימי, סיפרותי  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שתיקות מביכות.


במקום בו אני גרה, קשה ללכת בעיר ולפגוש מישהו שעדיין לא ראית מעולם.

הכל יכול לקרות, כמובן, ומי אני שאפסול אפשרות כזו לפגישה גורלית עם הלא נודע.

אבל בינינו, כולם כבר מכירים את כולם, אם לא בשמות אז בפנים, ואם לא בפנים אז בשיער ובקול.

 

אולי אני פשוט לא יודעת איפה לחפש את האנשים הנכונים.

את הזן המסויים הזה, שאני לא רואה בשום מקום כאן.

אבל אני בטוחה שהוא קיים, איפושהו בעולם הזה.

 

אני לא יכולה לסבול שתיקות מביכות, למרות שאני ללא ספק הגורם המוחלט לכל שתיקה מביכה שאי פעם נכחתי בה. למה אנשים לא ממלאים חללים ריקים כשהם נקרים בדרכם?

הסיבות שלי מוצדקות, אם אין לך דבר חכם לומר, בלום את פיך פן יקוצץ שערך וייגזרו ימייך!

 


אינני אלא שפה מליצית.

נכתב על ידי נקודת פיתול , 20/5/2009 21:30   בקטגוריות בלה בלה בלה, התמרמרות, אופטימי, אהבה ויחסים, סיפרותי, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



למה אני בכלל טורחת להיכנס לכאן?


מתוך תקווה קלושה לראות משהו חדש כשאני מגיעה.

 

אין כאן שום דבר חדש, לצערי, לצערכם, לצערנו.

 

הצורך בלהחזיק בלוג קיים כבר עלה מזמן על הצורך לכתוב בשביל לכתוב.

אין לי מה לכתוב, על מה ולמה.

 

ושלא תגידו שאני מחזיקה את המשתמש בשביל לקרוא אצל אחרים ולהגיב בהתלהבות, כי גם את זה אני כבר מזמן לא עושה.

 

אני פשוט נכנסת לישרא כל יום כדי לסמן לעצמי וי, להגיד "היי-ביי".

ועכשיו אני בסה"כ מנסה למצוא תירוצים.

אין לי באמת סיבה לשטויות האלה.

 

שטויות שוטות משוטטות.

 


 

חשבתי על זה, והגעתי למסקנה שאני ממש רוצה ללכת לנקות חופים.

זה יכול להיות כ"כ נחמד.

 

מי איתי?

נכתב על ידי נקודת פיתול , 2/5/2009 09:41   בקטגוריות בלה בלה בלה, התמרמרות, סיפרותי, פסימי, שחרור קיטור, אופטימי  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



טקס גירוש מסורתי (של קניידלעך)


אין לי מוזה לחלוטין, אבל פוסט הקניידלעך האחרון כ"כ אולד-פאשיון שנמאס לראות אותו כל פעם שאני נכנסת לכאן (או שאולי אני פשוט צריכה להיכנס לכאן פחות? ).

 

לכן החלטתי לאחר ישיבת המועצה המקומית במוחי (אין מה לעשות, מקומות כ"כ קטנים לא יכולים לתחזק עירייה) לכתוב לכם על מעלליי האחרונים. אין לי ספק שזה מעניין אתכם בצורה ממש בלתי רגילה (בהנחה שהצורה הרגילה היא "מעניין"). כלומר, אתם באמת לא חייבים לקרוא את זה.

 

ביום שישי בערב הלכתי לחברים לחגוג שני ימי-הולדת שחוברו יחדיו.

לא, לא רקדנו ושרנו ורקדנו ורקדנו ורקדנו, כמו שסבתא שלי בטוחה.

בסה"כ עשינו מה שחבורת "מחוננים" עושה. משמעו: לשחק קלפים ולראות האוס עד אור הבוקר.

אגב, אפילו לא זכינו לראות את אור הבוקר.

חבורה של אנשים מחושבים כמו אלוהים-יודע-מה, הלכנו לישון ב-4 כדי לא להרוס את כל היום למחרת. רק את חלקו. וזה כמובן כדי להספיק ללמוד למבחן הארור בספרות.

אני שונאת את אנטיגונה.

 

הקאתרזיס שלי היה כששמעתי שהיא התאבדה. הכל ללא ספק שב למקומו וטיהור הנפש היה בלתי יתואר. היא מתה!!! הללויה.

 

בכל אופן, אני צריכה להזכיר לעצמי ללמוד למבחנים הבאים. המזל אמנם מאיר לי פנים מפעם לפעם, אבל אני לא רוצה למצוא את עצמי מתאובדת גם כן. אני אוהבת ציונים יפים.

ואני לא יודעת להתמודד עם כשלונות.

 

לנין מת.

למקרה שלא ידעתם.

כן כן, גם אני לא האמנתי בהתחלה, תמיד אמרו לי שלנין חי ויחיה לנצח, אבל אז המורה להיסטוריה התחילה להכתיב בדרמטיות.

- לנין מת.

ככה הכל התחיל. כל השאר נשכח כבר מזמן, אבל שתי המילים האלה נותנות לי תחושה שאני עדיין זוכרת הכל.

התחושה חיובית, אגב.

 


 

ובנימה אופטימית זו, אספר לכם בהתרגשות רבה על הקטגוריה החדשה שהוספתי זה עתה:

 

פסטרמיסטים - פוסטים סחרחרים טובעים רק מאתיים ידיים סגלגלות טרפזיות יחודיות מכאן.

 

מזל טוב לכולם, ויהי סבבה.

נכתב על ידי נקודת פיתול , 19/4/2009 13:36   בקטגוריות אופטימי, בלה בלה בלה, פסטרמיסטים  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מגיל 14 עד 18 , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנקודת פיתול אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נקודת פיתול ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)