אני מרגישה קצת נגד הזרם, ושמה שאני עומדת לכתוב יעורר סערה ועליהום לא נורמלי. אבל עדיין, אני חייבת לכתוב את זה כדי להשאיר לפחות פינה אחת שפויה במקום הזה.
אני בהחלט משתתפת בצערם של מכריו של גלעד שליט, אני מצטערת שקרה מה שקרה ואני מרחמת עליו מאוד.
אבל, כך אני מרחמת גם על כל מאות ואלפי החיילים שנהרגו במלחמות ישראל (ז"ל).
אני לחלוטין יכולה להבין את הפעילות של משפחתו ואת הלחץ שהם מפעילים על הממשלה ועל העם כדי להעלות את העניין לסדר היום, ואין ספק שבמקומם הייתי עושה בדיוק אותו דבר.
אבל מדינה שלמה לא צריכה להקריב את עצמה למען חייל אחד. אני מאוד מצטערת!
הממשלה צריכה לדעת מתי להגיד לא, זה בלתי אפשרי. אי אפשר לתת הכל בשביל להחזיר את גלעד.
אי אפשר להחזיר את כולם. וכך גם לא יחזרו חללי מערכות ישראל.
כל החיילים שנהרגו אפילו לפני חודשים ספורים, ממש נשכחו והודחקו לשוליים.
אבל הנושא הזה הפך לאייטם פופולארי משהו.
כולם פתאום יפי נפש טהורים שחושבים שהם יכולים לשחק במדינה הזאת כמו בבובה. שאם ככה הם חושבים אז ככה צריך, ואין שום דבר מחוץ לבועה הוורודה שלהם.
בואו נודה במציאות. הטרוריסטים, המרצחים שידיהם מגואלות בדם של יהודים חפים מפשע, לא הפכו בזמן המאסר בישראל לשוחרי שלום (למרות שעם "מאסר" כמו בישראל אני לא בטוחה שהם רוצים בכלל לעזוב). אם הם ישחוררו הם יחזרו ללא כל שמץ של ספק לעשות מה שהם יודעים לעשות הכי טוב (ושלא תטעו, הכוונה כאן היא ברורה לחלוטין. כן, פיגועים, חטיפות וכו'). במקום להקריב עכשיו חייל אחד כדי להציל בסופו של דבר הרבה אחרים, המדינה תשחרר אסירים, כל ה*** יימח שמם יצהלו וישמחו ויבינו שאיתנו זה עובד מעולה. חוטפים ישראלים = מקבלים כל מה שרוצים. לא קשה להבין שזה יוביל לעוד חטיפות, עוד הרוגים, עוד אנשים שיסבלו בסופו של דבר.
ואתם יודעים מה? זה לא פייר כלפי כל אותם אלה שיפגעו מהעניין. כי אם גלעד באמת יחזור הביתה, הוא אולי יוצל אבל רבים אחרים וטובים לא פחות ישלמו את המחיר.
עכשיו כולם ייצאו עליי ויגידו לי פויה ונונונו, שאם זה היה קורה לי הייתי רוצה שיעשו הכל וכו'. נכון, אבל זה לא קרה לי, בדיוק בגלל זה הממשלה היא זו שצריכה להסתכל מהצד ומנקודת מבט הגיונית ולא טבולה באמוציות מסנוורות, ולהחליט מה שהכי טוב למדינה (צר לי לבשר שיש עוד אנשים במדינה הזו מלבדו).
ותגידו שכל חייל שיוצא לקרב רוצה להיות בטוח שהמדינה תעשה הכל כדי להחזיר אותו, אבל הוא יוצא עם לקיחת סיכון מודעת וסיכוי שלא יחזור.
גם לגבי זה יש לי מה לומר, אבל עובדה כרגע שזה מה שקורה, עם כל העצב שבדבר.
סליחה על ניסוחים מסורבלים, אני פשוט קצת מתה כרגע. מקווה שתסלחו לי (ולא תסקלו אותי באבנים ובלטות).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נקודת פיתול