שיבולת שועל

לא לידי, מן הסתם.

נשארתי לבד בעולם.

בעצם, על מי אני עובדת?

תמיד הייתי לבד.

ואני צריכה חיבוק.

המקום הזה כבר מזמן לא בשבילי.

אני דווקא כן אוהבת לקרוא אצלכם, באמת.

פשוט נמאס לי לכתוב, מסתבר.

אני כנראה אהיה כאן באזור ואקפוץ לבקר, כי באמת שאני לא מסוגלת לטרוק דלתות כמו שצריך.

נתראה ביום מן הימים

ט'.

אני לא נוטה בדר"כ לרגשנות יתר, ואני לא חסידה גדולה של התרמה לעמותות (אף-על-פי שחשוב מאוד לממן את הרכב החדש של מנהל העמותה והבונוסים של העובדים), אבל זה באמת היה מקסים.

לא שולחת להם תרומות, אם אני רוצה לתרום אני עושה זאת באופן אישי.

נקודה למחשבה:

"אני חרשת בשתי האזניים."

- מה את אוהבת לעשות?

"לשמוע מוזיקה וללכת להופעות."

אני אגיד לכם מה.

כלום!

כלום כלום כלום!