הפסקתי לעבוד ויצא לי לבלות הרבה זמן עם עצמי בימים האחרונים. נכון שיום הכיפור שלי הגיע מאוחר, ולא ממש צמתי אבל יש מישהי אחת שהייתי רוצה לבקש ממנה סליחה באופן ספציפי. אני רוצה לבקש סליחה מעצמי.
לא חסרות סיבות למה אני צריכה לעשות את זה, אבל העיקרית מבינהם היא שלא הייתי נאמנה לעצמי. טישטשתי את הגבול הזה שקיים בי בקשר לכמה אני מוכנה להשתנות בשביל מישהו אחר. שיכנעתי את עצמי שההשתנות הזו תביא אותי לשלווה נפשית ולמערכת יחסים מוצלחת יותר, לא הבנתי שענן הפרידה הגדול ששורר מעליי לא יעלם אם אשתנה.
בנוסף, פיתחתי הרגלים רעים בשביל לנסות ולשכוח את גודל המועקה והכאב שקיימים בי. כמובן שהתמודדתי איתם בסופו של דבר אבל זה תמיד נדחק לצד מתוך נסיון ותקווה שזה יעלם לבד.
אני תמיד כועסת, ואני תמיד מצטערת על מי שאני אז יוצא שלרוב אני כועסת על עצמי- והגיע הזמן להפסיק עם זה. אין צורך להתנצל על מי שאני או מה שאני ואני חייבת להבין שאנשים יקבלו אותי גם בתור החבילה השלמה של "אני"- עם החסרונות והשגעונות שלי. אני חייבת לזכור גם שיש צד גדול יותר ורחב יותר של דברים מעניינים שקיימים בי.
אני רוצה להתחיל את השנה עמוסת החוויות וההתפתחות הזו בדף נקי ובריא יותר, הן מבחינה נפשית והן מבחינה גופנית.
הגיע הזמן להקשיב יותר לאינטואיציה, וללכת לאיפה שהלב שלי לוקח אותי, להגשים את מטרותיי ולהיות שם בשביל עצמי בסוף היום.
שתהיה שנה טובה, אמיתית, ומאושרת.