"יודע משהו,
משגע אותי לחשוב שאתה כזה אטום, כאילו שלא תבין.
משגע אותי לראות איך היא מסתכלת עלייך, ואיך שאתה מאפשר לזה לקרות.
משגע אותי שאתה לא מוכן לוותר עליה, לא מוכן לוותר על זה שהיא תאהב אותך, אבל נתת לי ללכת.
משגע אותי שנשאר לי כ"כ הרבה מה להגיד, ומצד שני נגמרו לי המילים.
אני לא מוכנה להשלים עם העובדה שכ"כ אהבתי אותך, ועכשיו כל זה נגמר.
כי אני לא מצליחה להאמין שיבוא מישהו אחר שינשק אותי בלחי וזה יעביר בי צמרמורות,
כמו שקרה איתך.
משגעת אותי התקווה שלא מרפה ממני, שמקווה שתתקשר, שתגיד משהו.
כי עזבת בלי להסתכל לאחור, בלי לראות אותי נופלת.
לא חיבקתי אותך חיבוק אמיתי כבר כ"כ הרבה זמן, והלוואי שזה היה חסר לך כמו שזה חסר לי.
הלוואי שהייתי חסרה לך.
לפעמים אני מצטערת שפגשתי אותך.
כי אז הייתי יכולה ללכת לישון בלילה בלי לדעת שיש מישהו כמוך שם בחוץ,
ולא הייתי צריכה לראות אותך זורק את הכל לעזאזל.
לפעמים אני חושבת מה היה קורה אם הייתי שולחת את אחת ההודעות שכתבתי. מה שבטוח, זה לא היה נגמר בטוב.
מילים בוגדניות. אבל כל פעם שאני רואה את זה, בא לי לבכות...
ההודעה היחידה ששמרתי. ואולי גם האחרונה שאני אכתוב. אולי.
התגעגעתי לעיצוב הישן שלי. ובעצם, להרבה דברים ישנים.
אולי אני סתם חוזרת אחורה עכשיו,
אבל אין לי כוח להתקדם בלי לדעת לאן.