דברים שרציתי לומר

שלחו לי הודעה באימייל. אני יודעת, איזה משהו על ברכה של רב כלשהו.

אומרים את המשאלה/בקשה לפני שקוראים את הברכה. אני לא שוללת. למה לא לנסות?

אמרתי את הבקשה שלי לאט. אם לא מדייקים במשאלות, הן לא מתגשמות כמו שצריך.

הקטע המצחיק הוא שסיימתי להגיד את הבקשה שלי, ועוד לפני שהספקתי להגיד את הברכה נשמע צליל מהאימייל -

"התקבלה הודעה חדשה".

בחרתי מזמן בצליל החרדי, סתם כי הוא נשמע לי טוב באוזן.

אז קיבלת?

אתה בא לי בדברים הקטנים.

מאז ומתמיד זה ככה. לי במיוחד חשובים הדברים הקטנים האלו.

אבל זה לא עונה לי על השאלות. אפשר להגיד שאני בדעה של מוקי, לפי מה שהוא אמר עד עכשיו ב'פעם בחיים'. יש בי גם קצת שי אביבי, אבל הרבה יותר מוקי.

יש אלוהים. הוא קיים ועושה השד יודע מה, (טוב, אולי אפילו לא הוא), אבל התורה?

התורה זה כבר סיפור אחר...

מי כתב? מי הביא? מי אמר? מי קבע? ולמה? במיוחד למה.

ומה אם מישהו קם בוקר אחד והחליט, על דעת עצמו, "חזירים. איזו חיה נהדרת. למה אנשים אוכלים אותה? לא לא, שלא יאכלו לי את החיה האצילית הזאת. מהיום - ליהודים אסור! הם במילא הרבה, הארורים".

ועכשיו אנחנו לא אוכלים. בגלל זה.

וכל החוקים האלו, בשביל מה? הרי מצוות שבין אדם לחברו, שהן חוקי המוסר, חשובות יותר.

ואותן אני שומרת יותר חזק משאני שומרת שבת (לא שומרת שבת).

אז מה העניין?

כל העסק הזה של החוקים שבאו אחרי, שמפרידים בכזו עוצמה בין הגברים לנשים, לא נראה לי הגיוני.

הוא הרי יצר את אדם וחווה שווים. אז מה פתאום הוא נהיה לי שוביניסט?

ואני אמורה להאמין שהאלוהים שלי כל הזמן בוחן וחושד וקנאי?

שלצדיק רע ולרשע טוב רק כדי לבדוק את האמונה? כמה עוד איובים צריכים להגיע?

יש נורמות וחוקים ברורים מאוד ביהדות.

אבל אני אמורה להאמין שהאלוהים שלי, המוסרי והאוהב, יאמר לי שאלו שהוא יצר, כל אלו ה'סוטים מהדרך',

שנמשכים למה שדומה להם יילכו ישר לגיהנום כי זאת 'תועבה'?

ובכלל, אני אמורה להאמין שהוא יצלה אותי בגיהנום כי לא שמרתי שבת.

מטריד אותי.

מאוד.

למאמינים וללא מאמינים, הנה היא הברכה מהאימייל. בהצלחה -

כיום השלום שולט מתוכך
בטח בה',כי אתה בדיוק במקום שהינך נמצא
בל תהין לשכוח את האפשרויות האינסופיות בדבר האמונה , להיות מיומן בתורתה
אתה צריך להודות לה' על כל מה שקיבלת ולהעביר גם לאחר תרומת נתינה ואהבה
ודאי שמאושר הינך לדעת שאתה בן הבורא
תן לנכוחותו לזרום בעצמותיך ותרשה לנפשך את החופש לשיר לרקוד , לדבר , לאהוב
כן נאחל לכם כולכם ואתם לנו.

אמן.

הייתי רוצה להיות שלמה.

אני חולמת לפעמים שכולם סביבי יפסיקו לדבר עלי, להתעסק בזה שאני נעלמת מול העיניים שלהם, מתאדה לאט לאט.

הייתי רוצה שההתעסקות הבלתי-פוסקת הזו תפסק סוף סוף, תגמר כבר.

הייתי רוצה לראות את הדאגה נעלמת, במקומי.

אני נעלמת בכל יום שעובר, מרגישה איך אני מתרוקנת מעצמי, איך בכל צעד שאני עושה אני מרגישה שלא נותר ממני דבר.

אני רוצה שהגשם יירד, ישטוף ממני את כל העצב הזה, ייקח הלאה את המועקה שהתיישבה לה בלב שלי,

לא מוכנה לזוז.

לא רוצה ללכת מכאן.

הייתי רוצה שכולם ילכו, שיפסיקו כבר לבהות בי בעיניים העצובות שלהם.

נמאס לי לראות את ההבעה הזו בכל פעם שמסתכלים עלי, אבל אני לא יכולה להפסיק לראות את ההשתקפות בעיניים שלהם.

ההשתקפות שלי.

עוד לא הצלחתי להבין אם ההבעה העצובה הזו היא שלי או שלהם.

הדמעות שלי הן טיפות שנופלות כל יום, ואני מרגישה לפעמים שלא נשארה בי אפילו לא טיפה אחת.

אני חולמת לפעמים על אנשים. אני חולמת על משפחות שלמות, או זוגות, ואפילו על אנשים בודדים שמשחקים בים לאור השמש.

אני רואה ארמונות שעשויים מחול לאורך כל החוף, וילדים קטנים צוחקים ומתרוצצים ביניהם.

אני רואה זוג הורים יושב מחוייך קרוב אליהם, על מגבת מתחת לשימשייה ועם משקפי שמש על העיניים.

אני רואה אנשים מחייכים.

חולמת על אנשים מחייכים שמסתכלים עלי, מאושרים ונטולי דאגות, ודרכם אני רואה גם את החיוך שלי.

אני חולמת על החיוך הענק שלי, שיופיע סוף סוף, ואני אפסיק כבר להגמר.

אני אספיק לכולם, ואנשים ישחו בתוכי, ידגדגו אותי עם תנועות הידיים שלהם שחובטות בי בעדינות.

אני אצוף על גדותיי מרוב אושר, וגם מרוב שפע, ואפסיק כבר להופיע יום-יום בטלוויזיה.

אני חולמת להיות שלמה.

להיות שלמה ולשמוע, בלי שיימאס, לשמוע שוב ושוב,

'יש מים בכינרת'.

משתתף בתחרות בכתיבה נוצרת