דברים שרציתי לומר

פעם, גם אם הכל היה ממש נורא, היה לי לפחות אותך לדבר איתה.
הייתי מספרת לך כל מה שעבר לי בראש,
מה שטוב ומה שלא.
גם את המחשבות המבולבלות נתתי לך, כי אהבתי לספר לך. הכל.
גם כשהיית מסיקה מסקנות לא נכונות בכלל לגביי המשכתי.
כי לכל אחד יש את הבנאדם הזה,
ואם לא - הוא צריך.
בלי זה קשה לנשום.
ואני באמת חשבתי... שגם אני כזאת בשבילך.

היית כועסת על חברות שלי. על זה שהן עיוורות ולא שמות לב מה קורה איתי,

או שהייתי אומרת להן והן פשוט לא ידעו מה לעשות עם כל הכובד שלי.

היית אומרת שאני לא צריכה אותן,

ושאת פה להחזיק אותי.

אמרת שאת פה.

אז איפה את עכשיו?

היית כועסת על חברות שלי, על זה שהן מחשיבות את עצמן קרובות אליי, אבל הן לא קרובות מספיק.

שהן לא יודעות מה לעשות עם עצמן כשאני לפעמים מבטלת את אחד הצדדים שלי וחושפת את השני.

אבל פתאום את, דווקא את, נהפכת לאחת מהן.

לא אמרתי לאף אחד שאני לא באמת שמחה. רק לך.

ואת

במקום לשאול את השאלות הנכונות, במקום להתעקש,

עזבת אותי עם המחשבות שלי לבד.

התנהגת כאילו שאת לא יודעת שאיתי צריך להתעקש. שאחריי צריך לרדוף ולצעוק ולרצות באמת לדעת כדי שאני אגיד משהו.

כי המחשבות שמסתובבות לי בראש הן בגדר מחשבות, עד שאני אומרת אותן בקול.

או אפילו כותבת אותן.

בשבילי הן רק מחשבות, ולא משהו מוחשי. משהו שצריך להתמודד איתו.

קשה לי

ואת לא כאן כמו שהבטחת

בשביל לעזור.

וזה היה עוד לפני שהיה קשה גם לך.

ואני חשבתי... שאם יקרה משהו, אני אהיה הראשונה שתתקשרי אליה.

בין אם הוא רע או טוב.

אבל מסתבר שאת לא צריכה אותי יותר.

לא באותו רגע ולא אחריו.

אני עדיין לא יודעת אם זה משהו שעשיתי לא טוב, או שאמרתי.

או שרק... מצאת לי תחליף.

ואני כבר לא יודעת איך להוכיח לך

שאת הבנאדם הכי חשוב לי.

אני מרגישה שאני כל הזמן רודפת אחרייך ומחפשת אותך,

עושה בשבילך ולא מקבלת כלום בחזרה.

אז אני מפסיקה.

אני מצטערת שקשה לך עכשיו אבל אני מניחה שאת בכלל לא צריכה אותי.

יש לך אנשים אחרים לבכות להם, שיעזרו לך, ואני לא חסרה לך.

אני מצטערת אם רצית שאתקשר ולא התקשרתי,

אבל אני אמרתי לך שלא טוב לי ואת לא התקשרת לשמוע.

ואם את באמת מכירה אותי את צריכה לדעת שמתקשרים גם כשאני אומרת לא.

שלוחצים עליי גם כשאני לא רוצה. כי אני כן.

אני מפסיקה

כי את בטח לא תשלחי לי הודעה של נסיעה טובה,

ולא תשימי לב שאני כבר יותר משבועיים לא אהיה.

את לא תתקשרי לשאול מה שלומי,

או לאיפה נעלמתי,

ואפילו לא תשלחי הודעה שאני חסרה לך.

כי אני לא.