אתמול נתקלתי בבלוג שעניין אותי מאוד. מדובר בבלוג שהוא חלק מטבעת שנקראית פרו-אנה. פרו אנה, למי שלא יודע, הן קבוצה של אנורקטיות שטוענות שהאנורקסיה היא דרך חיים לגיטימית ושהחברה לא צריכה לשפוט אותן, אלא לקבל אותן. הן סוגדות לרזון כאידיאל היופי ומנסות להפחית במשקל עוד ועוד בעידוד אחת של השניה.
לא באתי לשפוט אותן, וגם לא לטפל בהן. את זה אשאיר למי שמוסמך לכך. באתי דווקא להעלות לדיון (אם מישהו יגיב סוף כל סוף...) את המהות שמאחורי האנורקסיה.
קיל וקלאמפ (2003) כתבו מאמר מעניין מאוד על הפרעות האכילה. הן השוו בין אנורקסיה לבולימיה והצליחו בעצם להביא הוכחה די מוצקה לכך שבניגוד לדיעה הרווחת, אין קשר בין אנורקסיה לבין אידיאל הרזה-הוא-יפה של החברה המערבית המודרנית. אתם יכולים להאשים את התקשורת ואת עולם האופנה כמה שרק תרצו, אבל אנורקסיה קיימת גם במדינות שלא נחשפו לתרבות האמריקאית, גם בתרבויות שבהן אידיאל היופי הוא דווקא מלא יותר, ואפילו הראו הוכחות לקיומם של מקרים של אנורקסיה בימי הביניים, לפני שמישהו בכלל חשב על קייט מוס.
התסמינים של האנורקסיה זהים בכל התקופות ובכל המקומות. גם אם נלך 1000 שנים אחורה נוכל למצוא מקרים מתועדים של בחורות צעירות שהפסיקו לאכול והתחילו לרזות בצורה קיצונית בלי שום מחלה שתגרום לזה. אתם יודעים מה היה הדבר היחיד שהשתנה לאורך התקופות? ההסברים שנתנה החברה לתופעה.
מהמאה ה-12 ועד המאה ה-15 התייחסו אליהן כאל קדושות שמסגפות את גופן כדי להתעלות.
במאות ה-16 וה-17 החליטו שדווקא דיבוק של השטן הוא שגורם להן להרעיב את עצמן.
במאה ה-18, כשמרי מלכת הסקוטים החלה להרעיב את עצמה, חזרו לתיאוריה של הקדושות המעונות.
במאה ה-19 שיערו שהן רוצות להגיע להתפרסם ולקבל תשומת לב בכך שיתנהגו כמו הקדושות של פעם.
במאה ה-20 החליטו שהן רוצות להיות רזות, כי רזה זה יפה....
רוצים לנחש מה יהיה ההסבר של המאה ה-21?
בקיצור, לפי שתי החוקרות הללו, המהות הייתה תמיד עצם ההרעבה, ולא תוצאותיה. בכל מקרה, ואשמח אם בנות פרו-אנה יצטרפו לדיון, האם המטרה שמאחורי האנורקסיה היא הרזון? או שיש כאן משהו אחר?
ביבליוגרפיה:
Keel, P. K. & Klump, K. L. (2003). Are Eating Disorders Culture-Bound Syndromes? Implications for Conceptualizing Their Etiology. Psychological Bulletin, 129(5), 747-769
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
