סתם... נו, צחקתי אני מסביר לכם! לא הרגשתי אפילו רעידה קלה בכנף כששמעתי על מאות ההרוגים בהתקפת צה"ל על הרצועה אתמול. למען האמת, בשמעי על ההרג עלה חיוך גדול על שפתיי.
סוף כל סוף עושה ישראל את מה שהיא טובה בו, את מה שהביא את העם היהודי לשרוד 5000+ שנות היסטוריה. קורעת את הצורה לפלישתים!
היו ימים שבהם הייתי מזכיר לאנשים שגם אם זה הזמן לשמוח, אסור לשכוח את סבלו של הצד השני. את הגישה הזו אני זורק להיום הצידה. היום אני אומר, שיסבלו הזבלים! שיסבלו, יבכו, יתאבלו ויתחננו לרחמים, כי יש רק דרך אחת לאלף חיית טרף. להוכיח לה שאתה חזק ממנה.
יותר מדי זמן ניסינו, דיברנו, ביקשנו, התחננו, איימנו, פתחנו, סגרנו, שחררנו, סיכלנו באופן ממוקד וכלום! נראה היה שזה רק מגביר את ההתלהבות שלהם. רגע לפני תום התהאדייה נראה היה שהם כמו הכלב הפרוברביאלי שמנופפים מולו כדור. ממוקדים כולם ברגע שבו הכדור ייזרק והם יוכלו לצאת בריצה חסרת מעצורים.
עזה תעלה באש! שלטון החמאס יעלה בלהבות! אם יש משהו שהיה עלינו ללמוד ממלחמת לבנון השנייה, הרי זה שבשנייה שתאסוף את הכוחות שלך כדי להערך מחדש, תגלה שהעיתוי נעלם.
ראיתם? אפילו העולם הערבי מבליע גיחוך קטן... לשרוף את שלטון החמאס עד היסוד! לא לרחם ולא לסגת! לא עד שיהיה ברור מה המחיר על טילים על שדרות, מה המחיר על גלעד שליט ומה המחיר על התגרויות בלתי פוסקות.
באפריקה, בסוואנה, כשהצבועים מתגרים באריה הוא שותק בתחילה, אבל בשלב מסוים יכול לקרות אחד משני דברים. או שיגיעו יותר מדי צבועים והאריה ייאלץ לברוח, או שהאריה יתקוף ויראה לצבועים מי המלך. להסביר לכם את המשל? נראה לי שהבנתם.
נראה לי שהאריה הזה הבין סוף כל סוף שעם צבועים אי אפשר להדבר.
ואגב, שימו לב שמתוך 230 הרוגים, רק 15 הם אזרחים. יש לי הרגשה שאם זה היה הפוך, לא הייתה כזו הקפדה על הפרטים הקטנים הללו...
תסלחו לי על ההתלהמות, טוב? אני לא איש ימין. בכלל לא. אני רואה את עצמי כשמאל מתון, אבל היום אני כולי עם צה"ל. Fuck הידברות.
ועם ובלי קשר, כל רמץ של הזדהות עם התוקפן המיוסר שהיה בי פעם, נעלם אי אז עם חייה של זו שאהבתי שהתפוצצה לרסיסים.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
