לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

DDT להמונים


דרור דין טמיר (1977) נולד, גדל וחי באחת מערי הלוויין של המטרופולין התל אביבי. כל זה נגמר כשעבר לירושלים מסיבות שלא היו תלויות בו, ומאז הוא מנסה להכות שורש בסלעי ההר, ללא הצלחה יתרה. לדידי אין אג'נדה מגובשת על עצמו ועל החיים, אז אל תצפו לאחת. אנא, הגיבו


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2009    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2009

זכרונות מהדרום


קצת זכרונות...

 

השנה היא 2001. יום שישי. מזג האוויר נעים. לא חם מדי ולא קר מדי. אידיאלי כזה.

נוסעים לשדרות. עיר נחמדה שדרות! שקטה כזו. אנשים נחמדים.

אני והאישה שאהבתי אז נוסעים לבקר את ליפשיץ. ליפשיץ מארח אותנו בחצר שלו, מגיש גבינות עם קרקרים. אני זוכר שחשבתי לעצמי שזה נראה נורא מתוחכם להגיש גבינות עם קרקרים ולא במבה וביסלי כמו שאני נוהג בדרך כלל.

ישבנו בנחת ונהנינו מהשקט של שכונת הווילות. ברחוב שיחקו כמה ילדים, אבל הם לא הפרו את השלווה הכללית של הרחוב הקטן.

 

השנה היא 2006. יושבים אצל יוסי בקריית גת.

"צה"ל יקרע אותם." מכריז יוסי, "כולה ארגון טרור מעאפן."

"איזה מסכנים כל אלה שגרים בצפון, אה?" מציינת זו שאיתי.

"ממש מסכנים." אני מסכים.

"הם מסכנים? תחשבי על השדרותים שכבר חמש שנים ככה!" מתעצבן יוסי.

פתאום אני נזכר בליפשיץ. כבר שנים לא ראיתי אותו.

 

השנה היא 2007. אני בחופש היום. היו לי תוכניות שהתבטלו אז החלטתי לבקר את אורנה באשקלון. אורנה בהריון מתקדם. אריק לא נמצא. עובד, כרגיל. אנחנו מחליטים שלשבת בבית זה מיותר ומחליטים לקפוץ לטיילת. למרות שיום חול הטיילת מלאה ילדים.

"לילדים פה אין לימודים?" אני שואל את אורנה. היא רק מחייכת.

יושבים באחד מבתי הקפה שעל הטיילת. אני מזמין פסטה, והיא מזמינה איזה פלטת מטוגנים למרות שזה עושה לה צרבת.

אחרי חצי שעה אריק מגיע. הייתה לו פגישה בסביבה והוא החליט להצטרף. הוא מזמין רק הפוך, שותה אותו מנשק את אורנה ומלטף לה את הבטן וממשיך לפגישה הבאה.

 

השנה היא 2008. שבת, אחה"צ, חום אימים בחוץ. בחים לא היה לי כל כך חם. אני, אורנה, מוזלי, אריק, חני והתאומים (בעלה במילואים) ודנגור יושבים בחוף הים באשדוד.

"תגידו לי, אתם נורמלים? בחום הזה אתם נותנים לילדים שלכם להצלות בים?" אני שואל.

"מרחתי אותה טוב." מגיבה אורנה.

חני אפילו לא טורחת להגיב. ברור לכולנו למה. לתאומים שלה אין בעיה של שיזוף. ככה זה כשבעלך אתיופי.

"איזה משעמם פה. למה לא נסענו לתל אביב? שמה יש הרבה יותר כוסיות." מתלונן דנגור.

"כן, אבל שם אף אחת לא תסתכל עליך." זורק לו אריק בחיוך.

"לך תזדיין." מחזיר לו אריק, "אני הולך להביא בירה. מישהו רוצה?"

"חכה שנייה. אני בא לעזור לך." אני קם.

"איזה עיר משעממת." דנגור מתלונן שוב.

"עדיף על ירושלים." אני מזכיר לו.

"כן, זה נכון." הוא מהנהן.

 

השנה היא 2009. אני מרים טלפון.

"ליפשיץ? מה קורה? זה דידי. זוכר אותי?"

 

פוסט ראשון ל-2009. שנה אזרחית טובה לכולם!

נכתב על ידי , 1/1/2009 12:56   בקטגוריות אקטואליה, זכרונות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

בן: 47




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 30 פלוס , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדידי טמיר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דידי טמיר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)