DDT להמונים
דרור דין טמיר (1977) נולד, גדל וחי באחת מערי הלוויין של המטרופולין התל אביבי.
כל זה נגמר כשעבר לירושלים מסיבות שלא היו תלויות בו, ומאז הוא מנסה להכות שורש בסלעי ההר, ללא הצלחה יתרה.
לדידי אין אג'נדה מגובשת על עצמו ועל החיים, אז אל תצפו לאחת.
אנא, הגיבו |
| 3/2009
בהתלהבות - עוד אלבום שלי...
מההתלהבות עשיתי עוד אחד...
אני לא מת על רוק אלטרנטיבי. אף פעם לא הבנתי מה אלטרנטיבי בו בדיוק. הוא נשמע כמו כל סוג רוק אחר שתבחרו. מהסיבה הזו אני לא נוטה לבקר אלבומים של להקות רוק אלטרנטיביות, אבל כשדילושן ג'ין מוציאים אלבום שני אחרי שמונה שנים, נראה לי שאפילו אני יכול לחרוג ממנהגי.
האלבום הראשון של דילושן ג'ין JazzFest Berlin, התאפיין במלודיות המלנכוליות ובשימוש הלא שגרתי של הלהקה בסקסופון בתוך הדיסטורשנים. הלהיט הגדול שיצא מהאלבום ההוא, Zebra spinyeel, הוא דוגמה מצוינת.
נחשו מה?
הסקסופון חוזר ובגדול, רק שהפעם המלודיות אחרות לחלוטין. את המלנכוליה של ג'זפאסט מחליפה מוזיקה חזקה ואיכותית שמזכירה לרגעים מארש ניצחון צבאי (Kitchen Equipped, רצועה שלישית), לעיתים קטע פילהרמוני סטייל התשיעית של בטהובן (Housekeeping המדהים שסוגר את האלבום) ואפילו מוזיקת עולם (Ormes, Aube השמיימי). אלטרנטיבי לא, אקפרימנטלי, בהחלט. והאקספרימנט מוצלח ביותר.
דילושן ג'ין חיכו שמונה שנים, ואם זו התוצאה, אני מוכן לחכות שמונה שנים נוספות כדי לקבל מנה נוספת, רק שתהיה איכותית לפחות כמו זאת.
להקה:
http://en.wikipedia.org/wiki/Dilution_gene
שם אלבום:
| |
|  כינוי:
בן: 47 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
