| 4/2010
כנראה שלמיטה...
שעת בוקר מוקדמת. מוקדמת מאוד, מדי. אני נכנס לדירה שלה בשקט, שלא להעיר את הילדה. הדלת הושארה פתוחה, במיוחד עבורי, ואני נועל אותה בשקט.
היא שוכבת שם במיטה, לבדה. היא לא התעוררה עדיין לגמרי, אבל היא יודעת שאני אמור להגיע.
אני מחליק מתחת לשמיכה, לצידה. הפתעה! היא כבר עירומה! היא מחייכת אלי בעיניים עצומות עדיין ואני מנשק את פיה, מחדיר את לשוני לפיה. איך לעזאזל הפה שלה מרגיש טוב כל כך לפני שהיא בכלל הספיקה לצחצח שיניים בבוקר?
הידיים שלי מתחילות לחקור, לבדוק, לגשש, למשש... היא עוצרת אותי. אני מתיישב במקומי, והיא מתחילה לפתוח את כפתורי החולצה שלי, מסירה את הגופיה, פותחת את החגורה שלי, את כפתור המכנסיים ואת הרוכסן. רגע לפני שהיא מסירה גם את תחתוניי היא מרכינה את ראשה ומלקקת אותי ליקוק ארוך מהבסיס ועד לקצה, שם ממתינה כבר טיפה ראשונה ומלוחה.
אני עירום לחלוטין, מוכן לחלוטין ורוצה כל כך...
אני חוזר להרגיש אותה, כולה. היא גמישה וחתולית, שרירית ורכה גם יחד. מי היה מאמין שהיא מבוגרת ממני בעשור וחצי... היא רטובה וחלקה, נאנקת ונאנחת, ואני רוצה אותה כל כך...
רחש דלת נפתחת. שנינו קופאים במקומנו. בתה התעוררה. מבט מהיר אל השעון, היא אמורה לצאת כבר לבית הספר. דלת הכניסה נפתחת ונסגרת, רחש המפתח במנעול, ועכשיו אנחנו לבד... אנחנו ממשיכים מהמקום שבו הפסקנו, עכשיו שנינו מרשים לעצמנו להרעיש... אני מנשק את צווארה, ועולה לאוזן, מלקק אותה. פתאום אני מרגיש את אצבעותיה תופסות אותי ומחדירות אותי לתוכה. מופתע, אני מתחיל לנוע בתוכה בקצב הולך ומתגבר. היא נאנחת, היא צועקת ברכות, היא מתחילה להתייפח בהתרגשות של שיא מתקרב... גם אני לא מצליח להתאפק יותר, ושנינו גומרים יחד. אני שוכב עליה עוד זמן מה, מתנשף. שנינו מזיעים. היא רועדת עדיין, רעידות קטנות כאלה בפלג הגוף התחתון. "גמירות קטנות" היא מכנה את זה. לאט לאט אני מחליק החוצה, יודע שהיא אוהבת שאני נשאר בפנים כמה שיותר זמן.
השעה מתחילה להיות מאוחרת. אנחנו קופצים יחד למקלחת, עושים מקלחת מהירה, צמודים אחד לשני, לא מפסיקים להתלטף, מסבנים אחד את השני ומתעכבים במיוחד על נקודות אסטרטגיות... מתייבשים, מתלבשים ונכנסים לאוטו שלה. נגיע לעבודה יחד. נגיד שחיכיתי לאוטובוס והיא ראתה אותי, או משהו כזה... כבר פעם שלישית השבוע...
טלפון מצלצל. שלה. היא מרימה אותו ביד. לא עונה בדיבורית. היא פוזלת אלי בחצי מבוכה כשהיא מדברת.
"היי מאמי. כן, אני כבר בדרך לעבודה. לא, לא הספקתי לראות אותה בבוקר. היא יצאה לפני שהתעוררתי. הגעת בסדר? יופי. כן. כן. מרק? אין בעיה, אכין מאמי. אוהבת אותך. יום מקסים! *מואה*!"
את שארית הדרך אנחנו מעבירים בשתיקה. אני מביט החוצה מבעד לחלון. מבטה קודח בעורפי, ואני לא מצליח להתבונן בה.
| |
|  כינוי:
בן: 47 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
