|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
להתאהב ברעיון
היא מאוהבת ברעיון, זה ברור לי.
זה לא אני, זה לא המראה שלי, זה לא הסקס המטורף והאורגזמות המשוגעות, זו לא תשומת הלב, זו לא החיבה ההדדית, אלו לא הנעימים בגב.
זו העובדה שיש לה מאהב צעיר.
זה יכול היה להיות אני, וזה יכול היה להיות גם כל גבר צעיר אחר שהיה נוצר ביניהם חיבור ראשוני טוב.
היא טוענת שאני הראשון שהיה לה מאז שהתחתנה (מלבד בעלה כמובן) ואני מאמין לה, אבל זה לא משנה את העובדה שאני לא היחיד, לפחות לא בפוטנציאל.
שכבנו במיטה, מתנשפים עדיין, אני על הגב, ידה על חזי ועיניה נעוצות בי. אמרתי לה שאני אוהב אותה. היא חייכה אלי ואמרה שגם היא, ואז שאלתי אותה למה אני.
"כי אתה עדין, מתחשב, אוהב, יפה, חכם ומביא אותי לשיאים שלא חשבתי שאני יכולה להגיע אליהם. אתה מוציא ממני את הטוב." הייתה התשובה שלה.
"ובעלך?" שאלתי, "הוא לא עושה את כל הדברים האלה עבורך?"
היא התפתלה באי נוחות.
"עושה, אבל זה אחרת. למה אתה מזכיר את זה עכשיו?"
היא התפתלה לכיווני במבט חתולי, והתחילה לנשק אותי...
זה לא אני. זה הרעיון.
| |
לבד על הגג, שבתות וחגים
אתמול התקשרתי לקטיה בערב, והזמנתי אותה לשבת איתי לכוס קפה.
סיפרתי לכם פעם על קטיה. עד לפני חצי שנה בערך עבדנו ביחד, אבל מאז עברתי למקום אחר, והיא נשארה במקום הקודם. להגיד שהיה בינינו רומן זו קצת היסחפות. סקס ותיעוב הדדי יהיה תיאור נכון יותר.
"עזוב אותך מכוס קפה, דידי. תגיד לי מה אתה רוצה באמת." אמרה בטלפון.
"קטיה, נשבע לך שאני רוצה רק לדבר איתך. להתייעץ לגבי משהו." היא שתקה לרגע.
"סבבה, אני באה, אבל לא קפה. אלכוהול, וזה עליך." אמרה. סיפרתי לכם שהיא כלבה. הסכמתי.
שעה אחר כך ישבנו אחד מול השנייה באיזה פאב מקרי בירושלים.
"נשואות, אה דידי?" חייכה אלי.
"מאיפה את יודעת?" הופתעתי.
"כמו שאמרת, כלבה. אנחנו יודעות איפה לרחרח." חייכה.
שתקתי לרגע.
"ממתי את קוראת את הבלוג שלי?"
"מאז שהירש אמר לי שהוא יודע בדיוק איך אנחנו מטפלים בתוכניות השיווק אחרי שהוא הולך."
שוב שתקתי.
"גם הירש קרא את הבלוג שלי?"
היא התחילה לצחוק.
"אתה באמת תמים? או שאתה אידיוט? כתבת פוסטים מהעבודה והשארת אותו פתוח. חשבת שלא יקראו? אבל זה בסדר. על הירש לא כתבת שום דבר, וכולם יודעים שאני כלבה, אז גם אני סולחת."
"ולמה לא אמרת לי כלום אז?" שאלתי.
היא נאנחה.
"כי העדפתי להמשיך לקרוא." הודתה, "אבל עזוב את זה. ידעתי שאתה אידיוט, ידעתי שאתה מטומטם, אבל לא ידעתי שאתה טיפש. אישה נשואה, דידי? אני לא מסמפטת אותך במיוחד, אבל אני מחבבת אותך למרות זאת, ויש לי סנטימנטים כלפיך. אם זה הסקס..."
"זה לא הסקס." קטעתי אותה.
"איך זה התחיל?" שאלה, ולראשונה נראה היה לי שהיא באמת מתעניינת במה שיש לי לומר.
"אין לי מושג. רגע אחד היינו ידידים שמדברים שיחות נפש בעבודה, וממשיכים לשוחח בטלפון בערב, ופתאום אנחנו מתחרמנים על ספסל בגן הציבורי כמו בני שש עשרה שמתחבאים מההורים. בדיעבד ברור לי שהיא הובילה אותי לכיוון הזה חמישה חודשים, אבל בהתחלה זה נראה היה... טבעי."
"מה הסיפור שלה? היא ובעלה?"
הפעם נאנחתי אני.
"בעלה מטורף עליה. יש להם ילדה אחת, בת שש עשרה. שאלתי אותה מה יש לה איתי? למה היא צריכה את זה? היא ענתה שהכל שם רק כלפי חוץ, לפחות מצידה. אני המפלט שלה, קרש הצלה מהמציאות."
"ומה אתה רוצה?" שאלה.
"אותה." הודיתי.
"ומספיק לך מה שאתה מקבל?"
"בכלל לא."
ואתה מאמין שזה ישתנה מתי שהוא?"
"... לא." הודיתי.
"אז אני חוזרת לשאלה שלי בהתחלה. אתה טיפש? למה אתה מענה את עצמך?"
"לא יודע."
"אז מה אתה רוצה ממני? למה לא התקשרת למישהו שאכפת לו ממך באמת? למה דווקא לכלבה שהשטן לא ברא?" היא מחייכת, ואני מסמיק.
"ידעתי שתגידי לי את האמת."
"אז האמת היא שאתה צריך להפסיק עם זה. א. כי זה לא מוסרי. היא אישה נשואה. ב. כי זה לא בריא לשניכם. ג. כי זה לא מוביל לשום מקום טוב, ואתה יודע את זה."
"אני מאוהב בה." אני מודה.
היא מזיזה את ראשה מצד לצד כאילו בחוסר אונים.
"חכה רגע." היא הולכת לבארמן ולוחשת לו משהו. הוא מהנהן ונעלם לרגע. אחרי כמה שניות הוא חוזר, ומחליף את הדיסק שבמערכת. את השיר שמתנגן ברקע אתם בטח מכירים.
"מה הקשר לאהבה, דידי? היא לא הולכת לעזוב את בעלה. אתה בסך הכל איזה פנטזיה שהיא מגשימה לעצמה, והיא בסך הכל איזה תחליף אם שאתה מחפש בגלל שאתה רחוק מאימא שלך."
אני מתבונן בה ומקמט את המצח.
"למדתי קצת פסיכולוגיה פעם." היא מחייכת, "זה פרויד."
"אני יודע שזה פרויד. זה לא עושה את זה פחות מגעיל." אני עונה.
"תשתה, תשתה. תיגעל פחות." היא מצביעה על הבירה שלי, ולוגמת מהויסקי שלה.
אנחנו שותים כמה דקות בלי לדבר. השיר נגמר. השיר הבא הוא "I don't wanna lose you".
"אלי," היא צועקת לבארמן, "תעיף את השיר הזה. לא מתאים עכשיו." הוא מצדיע לה, ואני מחייך. השיר הבא שמתחיל להתנגן נותן את האווירה המתאימה.
"דידי," היא מחזיקה לי את היד, "תפסיק את זה עכשיו. מיד. זה לא בשבילך, זה לא מגיע לך." היא אומרת לי ברצינות.
"חשבתי שאת לא מחבבת אותי." אני מחייך.
"זה נכון, אבל זה לא אומר שמגיע לך לסבול." היא אומרת, בלי חיוך.
שוב, אני נאנח.
"את צודקת."
"ברור שאני צודקת! אני תמיד צודקת! השאלה מה אתה הולך לעשות עם זה?" היא שואלת.
"נראה." אני מנסה לחייך.
חיוך ממזרי עולה לה על הפנים. היא מחזיקה לי את שתי הידיים.
"אתה רוצה לבוא אלי הביתה? לזכר הימים הטובים?"
גם החיוך שלי מתרחב, והפעם הוא אמיתי.
"תודה מאמי, אבל אני אוותר הפעם. לא נראה לי שזה יהיה הדבר שיוציא אותי מזה."
היא מרצינה.
"נשמה, אני הוצאתי אנשים מדברים יותר גרועים מזה. תאמין לי..." ואז היא צוחקת, "עזוב אותך. זה באמת לא טוב לך עכשיו. תצא מזה, תתגבר, ואפשר לדבר שוב פעם אחרת."
בקיצור, זה היה אתמול בלילה. 24 שעות אחרי אני יושב בדירה שלי, לבד מול הטלוויזיה, ומדמיין איך היא יושבת בסלון עם בעלה שמזפזפ בטלוויזיה, מניחה עליו ראש וקוראת ספר בזמן שהבת שלהם בטח יצאה עם הבחור שהיא מסתובבת איתו לאחרונה ולא מוכנה שיקראו לו "החבר שלה". אני מדמיין את המרק שהיא הכינה לו, ואיך היא בטח נכנסת להתקלח לפני השינה ואז נכנסת למיטה, איתו.
אולי הם שוכבים, אולי לא. אולי הם מחובקים, אולי לא. מה שבטוח זה שהם אולי, אבל אני בטוח לא... לבד על הגג שבתות וחגים...
קטיה, תודה על אתמול. ניסיתי לצטט את השיחה באופן שיהיה נאמן למקור כמה שיותר. קצת נפלתי בינתיים כמו שאת בטח קוראת, אבל יהיה טוב...
|
נכתב על ידי
,
9/4/2010 23:30
בקטגוריות אלכוהול, בגידה, בדידות, התאהבות, זכרונות, מוצ"ש, סקס, מיניות, פאב, פרידה, שבתות וחגים, אהבה ויחסים, עבודה, פסימי, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
כנראה שלמיטה...
שעת בוקר מוקדמת. מוקדמת מאוד, מדי. אני נכנס לדירה שלה בשקט, שלא להעיר את הילדה. הדלת הושארה פתוחה, במיוחד עבורי, ואני נועל אותה בשקט.
היא שוכבת שם במיטה, לבדה. היא לא התעוררה עדיין לגמרי, אבל היא יודעת שאני אמור להגיע.
אני מחליק מתחת לשמיכה, לצידה. הפתעה! היא כבר עירומה! היא מחייכת אלי בעיניים עצומות עדיין ואני מנשק את פיה, מחדיר את לשוני לפיה. איך לעזאזל הפה שלה מרגיש טוב כל כך לפני שהיא בכלל הספיקה לצחצח שיניים בבוקר?
הידיים שלי מתחילות לחקור, לבדוק, לגשש, למשש... היא עוצרת אותי. אני מתיישב במקומי, והיא מתחילה לפתוח את כפתורי החולצה שלי, מסירה את הגופיה, פותחת את החגורה שלי, את כפתור המכנסיים ואת הרוכסן. רגע לפני שהיא מסירה גם את תחתוניי היא מרכינה את ראשה ומלקקת אותי ליקוק ארוך מהבסיס ועד לקצה, שם ממתינה כבר טיפה ראשונה ומלוחה.
אני עירום לחלוטין, מוכן לחלוטין ורוצה כל כך...
אני חוזר להרגיש אותה, כולה. היא גמישה וחתולית, שרירית ורכה גם יחד. מי היה מאמין שהיא מבוגרת ממני בעשור וחצי... היא רטובה וחלקה, נאנקת ונאנחת, ואני רוצה אותה כל כך...
רחש דלת נפתחת. שנינו קופאים במקומנו. בתה התעוררה. מבט מהיר אל השעון, היא אמורה לצאת כבר לבית הספר. דלת הכניסה נפתחת ונסגרת, רחש המפתח במנעול, ועכשיו אנחנו לבד... אנחנו ממשיכים מהמקום שבו הפסקנו, עכשיו שנינו מרשים לעצמנו להרעיש... אני מנשק את צווארה, ועולה לאוזן, מלקק אותה. פתאום אני מרגיש את אצבעותיה תופסות אותי ומחדירות אותי לתוכה. מופתע, אני מתחיל לנוע בתוכה בקצב הולך ומתגבר. היא נאנחת, היא צועקת ברכות, היא מתחילה להתייפח בהתרגשות של שיא מתקרב... גם אני לא מצליח להתאפק יותר, ושנינו גומרים יחד. אני שוכב עליה עוד זמן מה, מתנשף. שנינו מזיעים. היא רועדת עדיין, רעידות קטנות כאלה בפלג הגוף התחתון. "גמירות קטנות" היא מכנה את זה. לאט לאט אני מחליק החוצה, יודע שהיא אוהבת שאני נשאר בפנים כמה שיותר זמן.
השעה מתחילה להיות מאוחרת. אנחנו קופצים יחד למקלחת, עושים מקלחת מהירה, צמודים אחד לשני, לא מפסיקים להתלטף, מסבנים אחד את השני ומתעכבים במיוחד על נקודות אסטרטגיות... מתייבשים, מתלבשים ונכנסים לאוטו שלה. נגיע לעבודה יחד. נגיד שחיכיתי לאוטובוס והיא ראתה אותי, או משהו כזה... כבר פעם שלישית השבוע...
טלפון מצלצל. שלה. היא מרימה אותו ביד. לא עונה בדיבורית. היא פוזלת אלי בחצי מבוכה כשהיא מדברת.
"היי מאמי. כן, אני כבר בדרך לעבודה. לא, לא הספקתי לראות אותה בבוקר. היא יצאה לפני שהתעוררתי. הגעת בסדר? יופי. כן. כן. מרק? אין בעיה, אכין מאמי. אוהבת אותך. יום מקסים! *מואה*!"
את שארית הדרך אנחנו מעבירים בשתיקה. אני מביט החוצה מבעד לחלון. מבטה קודח בעורפי, ואני לא מצליח להתבונן בה.
| |
דפים:
|  כינוי:
בן: 47 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
