|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
זהו...
חתכתי. עצוב.
| |
לבד על הגג, שבתות וחגים
אתמול התקשרתי לקטיה בערב, והזמנתי אותה לשבת איתי לכוס קפה.
סיפרתי לכם פעם על קטיה. עד לפני חצי שנה בערך עבדנו ביחד, אבל מאז עברתי למקום אחר, והיא נשארה במקום הקודם. להגיד שהיה בינינו רומן זו קצת היסחפות. סקס ותיעוב הדדי יהיה תיאור נכון יותר.
"עזוב אותך מכוס קפה, דידי. תגיד לי מה אתה רוצה באמת." אמרה בטלפון.
"קטיה, נשבע לך שאני רוצה רק לדבר איתך. להתייעץ לגבי משהו." היא שתקה לרגע.
"סבבה, אני באה, אבל לא קפה. אלכוהול, וזה עליך." אמרה. סיפרתי לכם שהיא כלבה. הסכמתי.
שעה אחר כך ישבנו אחד מול השנייה באיזה פאב מקרי בירושלים.
"נשואות, אה דידי?" חייכה אלי.
"מאיפה את יודעת?" הופתעתי.
"כמו שאמרת, כלבה. אנחנו יודעות איפה לרחרח." חייכה.
שתקתי לרגע.
"ממתי את קוראת את הבלוג שלי?"
"מאז שהירש אמר לי שהוא יודע בדיוק איך אנחנו מטפלים בתוכניות השיווק אחרי שהוא הולך."
שוב שתקתי.
"גם הירש קרא את הבלוג שלי?"
היא התחילה לצחוק.
"אתה באמת תמים? או שאתה אידיוט? כתבת פוסטים מהעבודה והשארת אותו פתוח. חשבת שלא יקראו? אבל זה בסדר. על הירש לא כתבת שום דבר, וכולם יודעים שאני כלבה, אז גם אני סולחת."
"ולמה לא אמרת לי כלום אז?" שאלתי.
היא נאנחה.
"כי העדפתי להמשיך לקרוא." הודתה, "אבל עזוב את זה. ידעתי שאתה אידיוט, ידעתי שאתה מטומטם, אבל לא ידעתי שאתה טיפש. אישה נשואה, דידי? אני לא מסמפטת אותך במיוחד, אבל אני מחבבת אותך למרות זאת, ויש לי סנטימנטים כלפיך. אם זה הסקס..."
"זה לא הסקס." קטעתי אותה.
"איך זה התחיל?" שאלה, ולראשונה נראה היה לי שהיא באמת מתעניינת במה שיש לי לומר.
"אין לי מושג. רגע אחד היינו ידידים שמדברים שיחות נפש בעבודה, וממשיכים לשוחח בטלפון בערב, ופתאום אנחנו מתחרמנים על ספסל בגן הציבורי כמו בני שש עשרה שמתחבאים מההורים. בדיעבד ברור לי שהיא הובילה אותי לכיוון הזה חמישה חודשים, אבל בהתחלה זה נראה היה... טבעי."
"מה הסיפור שלה? היא ובעלה?"
הפעם נאנחתי אני.
"בעלה מטורף עליה. יש להם ילדה אחת, בת שש עשרה. שאלתי אותה מה יש לה איתי? למה היא צריכה את זה? היא ענתה שהכל שם רק כלפי חוץ, לפחות מצידה. אני המפלט שלה, קרש הצלה מהמציאות."
"ומה אתה רוצה?" שאלה.
"אותה." הודיתי.
"ומספיק לך מה שאתה מקבל?"
"בכלל לא."
ואתה מאמין שזה ישתנה מתי שהוא?"
"... לא." הודיתי.
"אז אני חוזרת לשאלה שלי בהתחלה. אתה טיפש? למה אתה מענה את עצמך?"
"לא יודע."
"אז מה אתה רוצה ממני? למה לא התקשרת למישהו שאכפת לו ממך באמת? למה דווקא לכלבה שהשטן לא ברא?" היא מחייכת, ואני מסמיק.
"ידעתי שתגידי לי את האמת."
"אז האמת היא שאתה צריך להפסיק עם זה. א. כי זה לא מוסרי. היא אישה נשואה. ב. כי זה לא בריא לשניכם. ג. כי זה לא מוביל לשום מקום טוב, ואתה יודע את זה."
"אני מאוהב בה." אני מודה.
היא מזיזה את ראשה מצד לצד כאילו בחוסר אונים.
"חכה רגע." היא הולכת לבארמן ולוחשת לו משהו. הוא מהנהן ונעלם לרגע. אחרי כמה שניות הוא חוזר, ומחליף את הדיסק שבמערכת. את השיר שמתנגן ברקע אתם בטח מכירים.
"מה הקשר לאהבה, דידי? היא לא הולכת לעזוב את בעלה. אתה בסך הכל איזה פנטזיה שהיא מגשימה לעצמה, והיא בסך הכל איזה תחליף אם שאתה מחפש בגלל שאתה רחוק מאימא שלך."
אני מתבונן בה ומקמט את המצח.
"למדתי קצת פסיכולוגיה פעם." היא מחייכת, "זה פרויד."
"אני יודע שזה פרויד. זה לא עושה את זה פחות מגעיל." אני עונה.
"תשתה, תשתה. תיגעל פחות." היא מצביעה על הבירה שלי, ולוגמת מהויסקי שלה.
אנחנו שותים כמה דקות בלי לדבר. השיר נגמר. השיר הבא הוא "I don't wanna lose you".
"אלי," היא צועקת לבארמן, "תעיף את השיר הזה. לא מתאים עכשיו." הוא מצדיע לה, ואני מחייך. השיר הבא שמתחיל להתנגן נותן את האווירה המתאימה.
"דידי," היא מחזיקה לי את היד, "תפסיק את זה עכשיו. מיד. זה לא בשבילך, זה לא מגיע לך." היא אומרת לי ברצינות.
"חשבתי שאת לא מחבבת אותי." אני מחייך.
"זה נכון, אבל זה לא אומר שמגיע לך לסבול." היא אומרת, בלי חיוך.
שוב, אני נאנח.
"את צודקת."
"ברור שאני צודקת! אני תמיד צודקת! השאלה מה אתה הולך לעשות עם זה?" היא שואלת.
"נראה." אני מנסה לחייך.
חיוך ממזרי עולה לה על הפנים. היא מחזיקה לי את שתי הידיים.
"אתה רוצה לבוא אלי הביתה? לזכר הימים הטובים?"
גם החיוך שלי מתרחב, והפעם הוא אמיתי.
"תודה מאמי, אבל אני אוותר הפעם. לא נראה לי שזה יהיה הדבר שיוציא אותי מזה."
היא מרצינה.
"נשמה, אני הוצאתי אנשים מדברים יותר גרועים מזה. תאמין לי..." ואז היא צוחקת, "עזוב אותך. זה באמת לא טוב לך עכשיו. תצא מזה, תתגבר, ואפשר לדבר שוב פעם אחרת."
בקיצור, זה היה אתמול בלילה. 24 שעות אחרי אני יושב בדירה שלי, לבד מול הטלוויזיה, ומדמיין איך היא יושבת בסלון עם בעלה שמזפזפ בטלוויזיה, מניחה עליו ראש וקוראת ספר בזמן שהבת שלהם בטח יצאה עם הבחור שהיא מסתובבת איתו לאחרונה ולא מוכנה שיקראו לו "החבר שלה". אני מדמיין את המרק שהיא הכינה לו, ואיך היא בטח נכנסת להתקלח לפני השינה ואז נכנסת למיטה, איתו.
אולי הם שוכבים, אולי לא. אולי הם מחובקים, אולי לא. מה שבטוח זה שהם אולי, אבל אני בטוח לא... לבד על הגג שבתות וחגים...
קטיה, תודה על אתמול. ניסיתי לצטט את השיחה באופן שיהיה נאמן למקור כמה שיותר. קצת נפלתי בינתיים כמו שאת בטח קוראת, אבל יהיה טוב...
|
נכתב על ידי
,
9/4/2010 23:30
בקטגוריות אלכוהול, בגידה, בדידות, התאהבות, זכרונות, מוצ"ש, סקס, מיניות, פאב, פרידה, שבתות וחגים, אהבה ויחסים, עבודה, פסימי, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
שבתות בודדות
הכי גרועות הן השבתות הבודדות.
לגור לבד בעיר שהיא עדיין זרה לי, זה לא קל. להיות בה בשבת זה קשה עוד יותר. אין לי מספיק חברים בעיר הזו. אלו שיש לי באו ממקומות אחרים וחוזרים לרוב לאותם מקומות בסוף השבוע.
הרגשה של בדידות בתוך החיים שלי עכשיו... אמרה את זה משוררת מתה. אני כל כך מזדהה איתה לפעמים. גם אני מרגיש לפעמים שנתקעתי במקום. לפחות לא נתקעתי בעמוד בטון בגשר ראשון...
עכשיו כשנפרדתי ממנה הבדידות בשבתות האלה הופכת למודגשת כל כך... לא חשבתי על זה. כנראה שטוב שכך. אין דבר. שבת הבאה הילדות איתי...
הכי טובות הן השבתות הבודדות.
לגור לבד בעיר זרה... תחושה רומנטית של בדידות ומיסתורין. זה זמן של יצירתיות, זמן של הרהור, זמן של סיגריה של רגעים מתוקים (ולא, לא חזרתי לעשן... סיגריה אחת לשבועיים זה לגמרי בשליטה).
אחרי הגירושין הדבר שהכי הדהים אותי היה השינוי בפאזה בכל הקשור לשבתות. בהתחלה ניסיתי למלא את השבתות בפעילות, עד שהבנתי שזה הזמן להניח את הפעילות בצד ולהתכנס קצת לתוך עצמי. מצאתי חבר חדש-ישן, שאיבדתי איתו את הקשר. את עצמי.
אני חושב שבסופו של דבר הבדידות הזו עושה לי טוב...
| |
דפים:
|  כינוי:
בן: 47 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
