לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

DDT להמונים


דרור דין טמיר (1977) נולד, גדל וחי באחת מערי הלוויין של המטרופולין התל אביבי. כל זה נגמר כשעבר לירושלים מסיבות שלא היו תלויות בו, ומאז הוא מנסה להכות שורש בסלעי ההר, ללא הצלחה יתרה. לדידי אין אג'נדה מגובשת על עצמו ועל החיים, אז אל תצפו לאחת. אנא, הגיבו


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

שבתות בודדות


הכי גרועות הן השבתות הבודדות.
לגור לבד בעיר שהיא עדיין זרה לי, זה לא קל. להיות בה בשבת זה קשה עוד יותר. אין לי מספיק חברים בעיר הזו. אלו שיש לי באו ממקומות אחרים וחוזרים לרוב לאותם מקומות בסוף השבוע.
הרגשה של בדידות בתוך החיים שלי עכשיו... אמרה את זה משוררת מתה. אני כל כך מזדהה איתה לפעמים. גם אני מרגיש לפעמים שנתקעתי במקום. לפחות לא נתקעתי בעמוד בטון בגשר ראשון...
עכשיו כשנפרדתי ממנה הבדידות בשבתות האלה הופכת למודגשת כל כך... לא חשבתי על זה. כנראה שטוב שכך. אין דבר. שבת הבאה הילדות איתי...

הכי טובות הן השבתות הבודדות.
לגור לבד בעיר זרה... תחושה רומנטית של בדידות ומיסתורין. זה זמן של יצירתיות, זמן של הרהור, זמן של סיגריה של רגעים מתוקים (ולא, לא חזרתי לעשן... סיגריה אחת לשבועיים זה לגמרי בשליטה).
אחרי הגירושין הדבר שהכי הדהים אותי היה השינוי בפאזה בכל הקשור לשבתות. בהתחלה ניסיתי למלא את השבתות בפעילות, עד שהבנתי שזה הזמן להניח את הפעילות בצד ולהתכנס קצת לתוך עצמי. מצאתי חבר חדש-ישן, שאיבדתי איתו את הקשר. את עצמי.

אני חושב שבסופו של דבר הבדידות הזו עושה לי טוב...

נכתב על ידי , 11/12/2009 23:53   בקטגוריות מוצ"ש, פרידה, אהבה ויחסים, אופטימי, שחרור קיטור, שבתות וחגים, בדידות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אופטימיות


אפרופו בחירות. אני יושב וחושב לאן הביאו אותי הבחירות שלי.

 

אני יושב לבד בדירה המיניאטורית, בקושי מקום למתוח את הרגליים יש.

אני הולך לישון לבד. אפילו כלב אין לי.

גם אם היה, המצב בבנק לא מספיק טוב בשביל אחד. אז להוסיף גם כלב?

את הילדות אני רואה שבת כן, שבת לא, ומדי פעם, כשזה מסתדר, אז גם באמצע השבוע.

 

אבל...

אני לא חי בחשש מתמיד שזו ש"איתי" תתפוצץ פתאום בגלל כתם על הרצפה.

אני יודע שמותר לחייך בלי לקבל מהצד השני מבט מריר.

אני יכול להשאיר את הכלים בכיור עוד שעה בלי לקבל נאום (כולל בכי) שמסביר למה אני הופך את החיים שלה לגיהנום עלי אדמות בזלזול שלי בכל מה שחשוב.

אני עושה סקס! (לא כל יום, אפילו לא כל שבוע, אבל יותר מפעם בחודשיים... ולשם שינוי זה גם טוב! לשנינו!)

אני מתבונן קדימה באופטימיות ולא בייאוש.

אני יודע שעדיין לא מצאתי את האחת, אבל אני יודע שכל המערכות הזוגיות שחוויתי מאז הגירושין היו מספקות, מאושרות וקרובות יותר מזו שהייתה לי עם מי שהייתה אמורה להיות האישה שאיתי. גם כשנפרדנו, נפרדנו בחיוך, באהבה ובהבנה. לא במרירות, כעס ותחושת החמצה, כמו שהיה איתה.

 

אף פעם אל תתחתנו מתוך פחד, מתוך ספקות, מתוך תחושה של "אולי זה הכי טוב שיש?" זה לא! יש לי מספיק חברים מאושרים שהתחתנו עם מישהי שמשלימה אותם, ולעומתם חברים שמסתכלים בזו ששוכבת במיטה לצידם בלילה ותוהים "מה שתיתי באותו לילה?" וזה לא שהזוגיות טרום הנישואין הייתה גן של שושנים ואהבה. החריקות היו ברורות מאוד מהרגע הראשון.

 

אז יש רגעים קשים... יש רגעים שהגעגוע לזוגיות מקשה ופתאום חושבים "אולי?", אבל מספיק לחשוב רגע, לשים לב שאין את המועקה הזו בבטן בכל פעם שמתקרבים הביתה, שאין את הדיסוננס הזה בין הרצון לבוא הביתה ולראות את הבנות לרצון להתרחק ממנה, להבין שפתאום מחכים לשבת הרבה יותר כי הילדות מגיעות, כדי להבין שעם כל הקושי, זו הייתה ההחלטה הכי נכונה שקיבלתי. שקיבלנו.

 

מה שבטוח זה שיצאתי מהנישואין האלה אדם טוב, שלם ובוגר הרבה יותר משנכנסתי אליהם. אני לא מתחרט על אף שנייה.

 

שיהיה לכולם בהצלחה! בזוגיות ובכלל!

נכתב על ידי , 9/2/2009 12:21   בקטגוריות אופטימי, זכרונות  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Avatarכינוי: 

בן: 47




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 30 פלוס , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדידי טמיר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דידי טמיר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)