|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
Nirvana - Live at Reading
לפני שקניתי את הדיסק שאלתי את הבחור מה דעתו עליו. הבחור אמר שמדובר אמנם בהופעה חשובה, וטוב שהוציאו אותה בדיסק, אבל הוא התאכזב מהסאונד הגרוע. קניתי בכל זאת.
איזה מזל!
דיסק ענק, אחת הרכישות המוצלחות שלי בשנים האחרונות. ההופעה הזו התקיימה באוגוסט 1992, פחות משנה אחרי הפיצוץ הגדול עם שחרור הסינגל של Smells like teen spirit. קורט קוביין על הבמה, בשיאו, משתעשע עם הקהל וממש לא מתחנף אליו. את הדוגמה הכי טובה לזה אפשר לראות כשהוא מזייף בנגינה של smells בצורה משעשעת למדי. סוג של בדיחה שלו עם עצמו.
הסאונד אכן גרוע, כמו שבטח נשמעה ההופעה עצמה... אני זוכר את 1992 במובן הזה, וככה זה היה. זה שהדיסק מעביר את זה בצורה כל כך אותנטית עשה לי נעים בגב.
קשה לי להחליט איזה דיסק של נירוונה אני אוהב יותר. בסופו של דבר, אם לא Nevermind לעולם לא הייתי מגלה אותם, אבל השניים האחרים הרבה יותר אמיתיים לדעתי. את Bleach עשתה להקה של רוקרים צעירים שרוצים לעשות מוזיקה. את Nevermind עשתה להקה שהחליטה לנסות להתברג למיינסטרים, והתפשרה קצת על האמת האומנותית שלה. את In Utero עשתה להקה של מיליונרים שלא הבינו מאיפה זה בא להם, והחליטו שהם עושים את הדברים בדרך שלהם ואף אחד לא יגיד להם מה לעשות (למרות שגפן רקורדס ניסו לטרפד את זה).
אני חושב שאני הכי אוהב את Incesticide. הוא לא נחשב כאחד מאלבומי האולפן שלהם, אבל אני לא מקבל את ההגדרה הזו. זה שהוא מכיל B-sides בעיקר לא הופך אותו לפחות אלבום אולפן. השירים שם יותר "נסיוניים" ולכן יותר אמיתיים בעיני. Sliver למשל, מצחיק אותי. מדובר בניסיון ראשון של קורט לכתוב שיר "מסחרי" ו"מיינסטרימי". אני אוהב את השיר הזה, אבל אני לא חושב שהוא מסחרי או מיינסטרימי.
כשאני משווה את נירוונה לשתי הלהקות שנחשבו ללהקות הרוק הגדולות של הניינטיז (גאנז ומטאליקה, ויסלחו לי מראש מעריצי הלהקות האחרות, אבל הן לא הגיעו לאותה הצלחה מסחרית, למרות שחלקן איכותיות לא פחות) ברור לי מי היא הלהקה הגדולה באמת בין השלוש. ההבדל הוא קורט קוביין...
בקיצור, אוהבי נירוונה? קנו!
| |
 הפתרון למשבר המים בישראל
הרבה זמן לא כתבתי פוסט חדש... נראה לי שהגיע הזמן.
אי אפשר לפספס את הפרסומות של "ישראל מתייבשת" בטלוויזיה, ברדיו, באינטרנט ובכל מקום שאפשר לחשוב עליו. כלומר, אפשר, אבל אנשים שפספסו את זה הם לא מהסוג שצורך תקשורת, ולכן הן גם לא נמצאים פה. בטח ברגע זה הם עושים אמבטיה ארוכה עם קצף ואפילו לא טורחים להשתמש במים האלה אחר כך בשביל לשטוף את הרצפה...
סטיתי...
ישראל מתייבשת. אחרי חמש שנים של בצורת, בטח שהיא תתייבש. השאלה רק מה עושים כדי לפתור את הבעיה הזו?
התשובה הברורה מאליה היא, לכאורה, התפלה. משום מה זה לא קורה. לפני חמש שנים הינו קובים, אבל אז ירד פתאום גשם, ומישהו למעלה החליט לסגור את הברז על מימון פרוייקט ההתפלה (לסגור את הברז, הבנתם את הבדיחה? חה!).
לכאורה, אנחנו בסוג של מעגל סגור. כל עוד לא נגמרים המים, הפוליטיקאים שלנו לא יממנו את מפעלי ההתפלה. יש מספיק בעלי אינטרסים שדוחפים אותם לוותר על זה מסיבות כאלה ואחרות. אז איך עושים את זה? איך גורמים להם להציל את משק המים שלנו? יש פיתרון פשוט...
בואו נתחיל מרצח רבין. כן, יש קשר.
כשאתם רואים את הקלטות וקוראים את הניתוחים השונים, אתם מבינים שיש כמה אופציות:
- מדובר בקונספירציה. אחרי הכל, לא יכול להיות שהרוצח פשוט ישב שם והריץ דאחקות עם המאבטחים, אלא אם כן משהו באמת דפוק בתפישה.
- משהו באמת דפוק בתפישה.
כן! משהו באמת דפוק בתפישה. אף אחד לא באמת האמין שיבוא יום ויהודי יתנקש בראש ממשלה, אז אף אחד לא ממש נערך למקרה הזה דווקא.
לתפוש שיכול להיות שיהודי יתנקש באישיות פוליטית, זה עוד קל (הרשל גרינשפן, מישהו?), אבל לתפוש שהמים עומדים להגמר? נסו להכניס את זה לראש של הפקידון הישראלי הממוצע, או של הפוליטיקאי הישראלי הממוצע, ואתם מסתכנים בחימום יתר.
זוכרים מה קרה בעקבות רצח רבין? נכון! השב"כ בכלל והיחידה לאבטחת אישים בפרט, עברו מהפכה כללית שהביאה לכך שהיום הסיכויים להתנקש בראש הממשלה של מדינת ישראל שואפים לאפס. לפעמים אין כמו כאפה לפנים כדי לעורר מישהו.
מה שאני מציע זה דבר פשוט. אם אתם באמת רוצים להציל את משק המים של ישראל, כל שעליכם לעשות הוא לנקוט בפעולות הבאות:
- השקו את הגינה שלכם בשעות היום, הלילה והצהריים. ביחרו מראש צמחים שדורשים הרבה מים.
- עשו אמבטיות גדולות ובזבזניות ככל האפשר. אם יש לכם בריכה, רוקנו אותה ומלאו אותה מחדש כל יום. זה תורם לאיכות המים.
- כשאתם מצחצחים שיניים, תשתדלו להשאיר את המים פתוחים לכל אורך הצחצוח. כנ"ל בשטיפת ידיים, בזמן סירוק שיער, הכנת חביתה, שיעורי בית ויציאה לעבודה.
- תשטפו בצינור. הכל. לא משנה מה. את המדרכה ממול לבית, את הבית עצמו, את הכלב, את האוטו, את הכלים, את האבק מהספרים. תשטפו הכל בצינור. כמה שיותר לחץ מים, יותר טוב.
- בקרוב שבועות. עיזרו לילדי השכונה לקיים את המסורת ארוכת השנים ולפתוח את ברזי מכבי האש בשכונתכם. כך תהרגו שתי ציפורים. תסייעו בהצלת משק המים, ותוודאו שהברז של מכבי האש באמת עובד ותקין, כי חס וחלילה...
- תמיד תורידו מים בשירותים בידית הגדולה...
אחרי כמה שבועות כאלה משק המים של ישראל יגיע לשפל חסר תקדים, והשאיבה מהכנרת תופסק. בדיוק בשלב הזה יחתום ראש הממשלה על צו חירום להקמת חמישה מפעלי התפלה בישראל תוך שנתיים.
אל תדאגו, אתם לא תמותו בצמא. בינתיים נוציא מיליארדים על ייבוא מים מטורקיה...
במדינת ישראל, כמ במדינת ישראל, עד שאנחנו לא חוטפים סטירה, חזקה, אנחנו ממשיכים לקוות שיהיה בסדר. כאלה אנחנו. ככה חונכנו, רובנו לפחות. דורות שלמים של יהודים גדלו בתחושה שיהיה בסדר, כי יותר רע מזה כבר לא יכול להיות. הגיע הזמן לשנות את הגישה. יכול להיות בסדר גם עכשיו, אם רק נעשה משהו בנדון. מהפוליטיקאים שלנו הייתי מצפה להבין את זה.
נו? אתם לא צמאים?
| |
 על אינטימיות מינית, אינטימיות זוגית, והכלום שביניהן
אם יש משהו שמשגע אותי, זה שאי אז בעבר ברחוק, איזה פוריטן חולה נפש, וכנראה גם די מסכן, החליט שמין חייב להיות מחובר לזוגיות.
אני אתחיל בסיפור. הקוראים הקבועים יודעים כבר שאני גרוש. בלי להכנס לפרטים, הסקס ביני ובין אשתי לשעבר היה מהגרועים בהיסטוריה. הייתה לנו זוגיות נהדרת (לפחות התחילה כך), הבנה מופלאה, תקשורת מדהימה, וסקס... סקס משעמם, בנאלי, צפוי ומכני. בלי תשוקה, בלי התלהבות ובלי הנאה... (חשוב לציין שמעולם לא "בגדתי", ולדעתי גם היא לא).
אחרי הגירושין התחלתי לעבוד במקום מסוים. הייתה שם בחורה בערך בת גילי, יפהפיה מהממת, דוגמנית ממש. בלונדינית טבעית עם עיניים כחולות כמו בפוסטרים של לבני. אחת שכשמסתכלים עליה בטוחים שמלאך ירד מגן עדן, וכשהיא פותחת את הפה מבינים למה גירשו אותה משם... כלבה שהשטן לא ברא.
בקיצור, אני והיא לא הסתדרנו מהרגע הראשון. שנינו עובדים כמנהלי צוותים, ומהשניה הראשונה היו בינינו חילוקי דעות לגבי הכל, החל מאיזה צבע לבחור לפרסום, ועד לאופן שבו צריך לדבר עם הצוותים שמוכרים את המוצר בשטח.
יום אחד נשארנו בעבודה מאוחר, שנינו, לבד. ויכוח גרר ויכוח שגרר מריבה שגררה התפרצות זעם שגררה סקס מדהים על הרצפה במשרד. כשזה נגמר, לא כל כך ידעתי איך לאכול את זה. מסתבר שגם היא לא. התחלנו לדבר ולנסות להבין מה זה אומר על היחסים שלנו מעכשיו. פתאום התחלתי לצחוק.
"למה אתה צוחק?" היא שאלה.
"כי אני לא סובל אותך!" התפוצצתי.
לקח לה בדיוק שנייה להתחיל להתפוצץ מצחוק יחד איתי.
בקיצור, מאז אנחנו ממשיכים לא לסבול אחד את השני, ממשיכים לצעוק אחד על השני בכל הזדמנות, לרדת אחד על השני וגם ללכלך אחד על השני אצל הבוס, אבל אם קורה שאנחנו נשארים לבד במשרד בערב, אנחנו משחזרים את הערב ההוא אחד לאחד, ומגלים בכל פעם מחדש מה משמעות המילה "וואו!".
עכשיו תבינו מה המשמעות של שני הסיפורים האלה? המשמעות פשוטה נורא. מי שחיבר בין הזוגיות למיניות עשה עוול למיליארדי הולכי על שתיים ברחבי העולם.
נכון, מדובר בשני דחפים שמרגישים שני בני אדם אחד לשני. בדרך כלל אותו אדם מרגיש את הדחף לזוגיות ואת הדחף לאינטימיות מינית לבני אותו המין, אבל מכאן ועד להחלטה ששני הדחפים הם דחף אחד? נו באמת...
היום, בדיעבד, ברור לי שאם אני וגרושתי היינו מרשים לעצמנו "להשתולל" בחוץ, כנראה שהיינו נשואים עדיין באושר. התאמנו פרפקט אחד לשני בכל הקשור לאינטימיות זוגית, ואפס התאמה בכל הקשור לאינטימיות המינית.
לא מזמן הכרתי בחור שאוהב את אשתו, מאוהב בה ומעריץ את האדמה שהיא דורכת עליה (בלי הגזמה!) ובכל זאת, לא עובר שבוע בלי שהוא מוצא את עצמו במיטה של מישהי אחרת. גם אשתו לא יוצאת מקופחת, כן? אין לי מושג אם אשתו יודעת, ואין לי מושג אם אשתו "בוגדת" גם היא, מה שבטוח זה שה"בגידות" שלו לא הופכות אותו לבעל טוב פחות. אולי להיפך. הוא מאושר! מי שמאושר, בהכרח יהיה גם בעל טוב יותר מאדם שמסתכל על של הפיתויים שעומדים בחוץ ויודע שאסור לו לגעת. ריבוי האיסורים הזה הופך את האדם לממורמר.
יש מספיק זוגות שמנהלים מה שנקרא "נישואין פתוחים". בפועל, לדעתי, כשזה בא מהסכמה מלאה של שני בני הזוג, לדעתי זה המתכון המושלם לזוגיות מאושרת. שני אנשים שמצאו אהבה זה בזרועות זה, בטוחים לחלוטין באותה אהבה משותפת ונותנים אחד לשני ליהנות ממימוש הדחפים המיניים שלהם גם עם בני זוג אחרים מתוך הבנה שכמו שנעים לדבר אחד עם השני, אבל לפעמים צריך לפגוש ולדבר גם עם חברים, כך נעים לשכב אחד עם השני, אבל לפעמים צריך לגוון.
שוב, הטענה המרכזית שלי היא שהדחף לאינטימיות זוגית והדחף לאינטימיות מינית, הם שני דחפים שונים לחלוטין ואין ביניהם שום קשר. הראשון מונוגמי, והשני לחלוטין לא. כל ניסיון לחבר ביניהם הוא ניסיון לטשטש את האנושיות שלנו ולהכניס אותה למסגרות לא הגיוניות. אנחנו עדים לפשיטת רגל של מוסד הנישואין. לדעתי זה חלק מההסבר לכך.
בהזדמנות אכתוב גם את דעתי על מה שהחברה הפוריטנית גרמה לגברים, ובעיקר לנשים.
לילה טוב!
| |
דפים:
|  כינוי:
בן: 47 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
