סיפורי טוקיו הוטל .

פרק 4 :

"יאללה בואי" אמרתי ויצאנו מהבית לכוון הדירה של ביל.

הגענו לדירה שלהם ואני דפקתי בדלת.

ביל פתח לי.

"היי.." אמרתי לו.

"היי.. כנסו" הוא אמר וזז הצידה כדי לתת לנו לעבור.

"יש לכם בית כמו שלנו." אמרה אגם.

"כן, כל הבתים פה בשכונה הם אותו הדבר." אמר וחייך.

"טום!" צעק ביל לכוון החדר שלו.

"מי זה טום?" שאלתי את ביל, ראיתי משהו יורד במדרגות, הוא היה אם ראסטות שטניות בהירות ובגדים רחבים , תיארתי לעצמי שזה טום.

"טום, תכיר אלו ניצן ואגם, השכנות החדשות שלנו." הוא הכיר בנינו.

"היי.." הוא אמר ולחץ לנו את היד.

'ואוו, מעניין עם היא פנויה הלילה.' חשב טום בחרמנות והסתכל עליי.

"אז, בואו, רוצות משהו? לשתות?" שאל ביל

"לא תודה." אמרה אגם. אני לא כל כך התייחסתי למה שקורה. הייתי שקועה בתוך בועה כזאת, הסתכלתי על הריצפה כאילו משהו מעניין אותי.

'מעניין מה אמא עושה עכשיו' חשבתי.

"ניצן?" טום העיר אותי מהמחשבות.

"אה?" הרמתי את ראשי כאילו רק הרגע נחתתי מהירח.

"את בסדר?" הוא שאל.

"כן בטח." אמרתי וחייכתי.

"בואי תשבי." אמר, התיישבתי על הספה ליד אגם ובספה מולנו ביל וטום

אחרי כמה דיבורים באה השאלה שלא ממש רציתי תגיע.

"אז, יש לכן חבר?" שאל ביל ואני השפלתי את ראשי.

"את לא רוצה לדבר על זה נכון?" שאלה אגם בעברית, ביל וטום עשו מבט לא מבין והרימו גבה.

"לא ממש. אני יגיד פשוט שאין לי." אמרתי ועיניי התמלאו דמעות אך מייד הסתרתי זאת והתאמצתי לא להוציא את הדמעות.

"לא, אין לנו." ענתה אגם לביל.

"ולכם?" היא שאלה שוב, ואני הרמתי את מבטי והמבטים שלי ושל טום התצלבו, לא יכולנו להזיז את מבטים אחד מהשני.

"אין לנו." ענה ביל.

כאילו השיחה התנהלה רק בין ביל ואגם. אני וטום המשכנו להסתכל אחד על השני עד שאגם אמרה "נראה לי שאנחנו נזוז.", "כבר מתחיל להיות מאוחר ואני וניצן צריכות לסדר עוד את הבית." המשיכה.

"כן, באמת כדאי שנלך." אמרתי וקמתי מהספה כשהתנתקתי מהמבט של טום.

"טוב.. אז.. נדבר מחר?" אמרה אגם וקמה אחרי.

"כן. למה לא?" אמר ביל קם מהספה וליווה אותנו לדלת. טום קם אחרי ביל וליווה אותנו גם.

"אז ביי.." אמרתי.

"ביי.." אמרו ביל וטום.

יצאנו מהבית של טום וביל, וטום פשוט לא יצא לי מהראש, כל הזמן פשוט חשבתי עליו, ועל שילוב המבטים שהיו בינינו.

'לא ניצן! את חייבת להוציא אותו מהראש שלך, את לא יכולה להיכנס למערכת יחסים אחרי מה שקרה אם לואיס.' חשבתי לעצמי.

ואני ואגם הגענו הביתה, פתחתי את הדלת ואגם נכנסה אחרי ונעלה ת'דלת.

"אגם אני הולכת לחדר." אמרתי ועליתי למעלה. נשכבתי על המיטה והסתכלתי על התיקרה, דמיינתי את הפנים של טום ועלה על פניי חיוך, 'הוא כל כך יפה' חשבתי לעצמי.

'ניצן די! את חייבת להדחיק את המחשבות האלה.!', ניסיתי כמה שיותר לא לחשוב על טום, על המבט היפה שלו, על השפתיים שכל כך רציתי לטעום, על העיניים החומות והמדהימות שלו, למרות שאני לא מכירה אותו בכלל , למרות הכל , אבל ידעתי שאחריי מה שלואיס עשה לי, אני לא נכנסת למערכת יחסים, לפחות לא בזמן הקרוב. קמתי למצב ישיבה והסתכלתי על הריצפה.

דפיקה בדלת, "מה אגם?" שאלתי. אגם פתחה את הדלת והסתכלה עליי, "נו, מתי את מתכוונת לספר לי שאת לא מפסיקה לחשוב על השפתיים של טום?" שאלה אגם חייכה והתיישבה לידי.

"מה? מי אמר שאני חושבת על טום? מה הוא קשו... רגע, מאיפה את יודעת?" התחלתי לגמגם.

"מה את חושבת שלא ראיתי? את המבטים של שניכם?, נו באמת.. תעבירי ת'קטע אם לואיס, הוא לא שווה את זה, את חייבת להמשיך הלאה..." אמרה אגם.

"אבל.. אני לא יכולה, אני בכלל לא מכירה אותו, ואני לא מסוגלת לסמוך על משהו אחרי מה שהוא עשה לי, אני מפחדת שזה יקרה לי שוב, אני גם לא רוצה.." אמרתי לה בקול שקט.

"אבל את חייבת! אם את ככה תמשיכי זה לא יעבור. חוץ מזה, ראית איך הוא הסתכל עלייך?" היא שאלה אותי וחייכה.

"לא, איך?" שאלתי מופתעת, לא ממש שמתי לב לאייך שהוא הסתכל עליי או על הצורה, הייתי מרוכזת בעיניים שלו באותו הרגע.

"כאילו הוא נדלק עלייך, ונראה לי שהוא כן." אמרה אגם וחייכה, ואני חייכתי לעצמי.

-

ביל סגר את הדלת אחריי שאני ואגם יצאו וטום הלך לשבת בסלון וביל הלך וישב לידו.

"נו, למה אתה מחכה?" שאל ביל, טום הסתכל עליו והרים גבה.

"מה למה אני מחכה?" שאל טום

"למה אתה מחכה? אתה חושב שאני לא ראיתי ת'מבטים שלך ושל ניצן, רואים עלייך שכבר נדלקת עלייה." אמר ביל וחייך.

"מה? מה הקש.. רגע, מאיפה אתה בכלל יודע את זה?" שאל טום בגמגום

"טום, אנחנו תאומים, אני מכיר אותך." אמר ביל.

"לא נו, היא סתם חמודה והכל, סתם אחי שכח מזה.." אמר טום וקם לכוון החדר שלו.

"טוב. מה שתגיד.." אמר ביל וקם גם לחדר שלו.

"טום אני ניכנס למקלחת!" צעק ביל לכוון החדר של טום.

"טוב.." צעק טום לביל בחזרה, הוא נשכב על המיטה וחשב על ניצן.

'אויי איזה יפה היא' חשב טום וחיוך קטן עלה על פניו.

'לא טום די! אתה יודע שאתה בחיים לא תתאהב!' קבע טום בליבו.

'אבל כשאני ליידה אני מרגיש אחרת. אפילו אם זו הפעם הראשונה שראיתי אותה. זו כמו אהבה ממבט ראשון, אבל... אין דבר כזה.' הוא חשב וחשב, הוא לא ידע מה הוא מרגיש, או למה.

"אני לא יודע למה אני מרגיש ככה אבל אני חייב להשיג אותה! שהיא תהיה שלי." לחש טום, הוא לא שם לב שדלת החדר שלו הייתה קצת פתוחה וביל בדיוק עבר ליד חדרו, הוא שמע מה שהוא אמר. "את מי אתה חייב להשיג?" ביל נכנס לחדר של טום והתיישב לידו.

" מה? לא סתם.." אמר טום מנסה לחמוק מהשאלה של ביל.

"נו טום!, תודה שנדלקת על ניצן." אמר ביל וצחקק.

"לא נו זה סתם משיכה כזאת, אתה מכיר אותי, אני הריי לא יכול להתאהב" אמר טום למרות שבתוכו הוא הרגיש אחרת.

"נו.. טום אין דבר כזה שבן אגם בחיים לא התאהב , אין מצב כזה , מתי שהוא זה חייב לבוא." אמר ביל .

"טוב.. אבל אני לא יודע, זה כאילו.. אני הרגשתי משהו שונה כשהסתכלתי עלייה, כאילו משהו שלא הרגשתי לאף בת אחרת." אמר טום הוא עצר שנייה והמשיך, "כשאני חושב עלייה אני מרגיש משהו כזה בלב. כאילו שאני כל כך רוצה להיות איתה עכשיו, לראות אותה, אבל זה מוזר רק לפני חצי שעה הכרתי אותה ואני כבר רוצה אותה איתי" הוא לא הבין בכלל מה יוצא לו מהפה, זו פעם הראשונה

שהוא מדבר ככה על בת. הוא הרגיש משהו מוזר, והוא לא ידע אם לקרוא לזה אהבה, הריי הוא לא ממש יודע מה משמעות המילה.

"טום..." התחיל להגיד ביל הוא חייך לעצמו והמשיך , "אתה מאוהב.", וטום.. היה בהלם ממה שהוא אמר, הוא ידע שביל מבין באהבה, אבל הוא לא ידע שזה מה שהוא יגיד, ולא ידע אם זה נכון. אך מה שבטוח.. הוא ידע שהוא רוצה אותה, ואם הוא יראה אותה אם אחר מאשר הוא, הוא השתגע.

מקווה שאהבתם P =

לא יצא משהו .

גם קצת קצר , אבל לא נורא ..

מחר אני יעלה עוד פרק . D =

למרות שהייתי דיי מאוכזבת מקמות התגובות בפוסט הקודם .

רק 2 ? , מאכזב . :(