סיפורי טוקיו הוטל .

פרק אחריי המון זמן . D:

אני חושבת [ ? ]

טוב .. מקווה שתאהבו (:

פרק 16 -

"טום חכה!" צעקתי ורצתי אחריו, הוא בכלל לא הקשיב לי, רק המשיך ללכת.

"טום!" קראתי שוב, לא וויתרתי.

"מה את רוצה?" הוא הסתובב אחורה ושאל בזלזול

"אני מצטערת, הוא ידיד, זה לא מה שאתה חושב." אמרתי וסידרתי את נשימותיי, יופי באמת.. עכשיו הריב שלנו רק יגדל.

"אה באמת? זה לא מה שאני חושב? אז מה זה?" טום שאל, בואנה.. הוא עצבני.. מה יש לו? כאילו לו אין ידידות, מה אני צריכה להיות רק שלו ורק איתו.?

"טום הוא ידיד." ניסיתי להסביר את עצמי, למרות שידעתי שטום עקשן.

"ניצן?" הוא הביט בי, הסתכלתי עליו

"למרות שאני אוהב אותך. זה נגמר!" הוא אמר, הסתובב והלך, אפילו לא טרחתי ללכת אחריו, ידעתי שזה לא מה שיעזור לי.

"אב.." התחלתי להגיד אך עצרתי את עצמי. 

יופי.. עכשיו אני וטום רבנו.

' אוהב אותי ? ' המחשבה רצה בראשי .

לפתע הופיע חיוך שטני על פניי.

הלכתי בחזרה לפארק, לבדוק אם ראיין עדיין שם, ואכן כן. הוא שם.

"ראיין!" קראתי והלכתי לכיוונו, הוא היה שם אם עוד כמה בנים.

"היי. חשבתי שהלכת." הוא אמר וחייך.

"כן.. אני צריכה לדבר איתך." אמרתי לו וחייכתי, לקחתי את ידו והוא עשה תנועה של 'אני ידבר אתכם אחר כך' לכוון החברים שלנו ונגרר אחריי.

הגענו לאיזה פינה בפארק, לא אמרתי כלום, הסתכלתי עליו, ולאט לאט קירבתי את פניי לפניו, הוא כמובן לא הבין, הייתי צריכה לעמוד על טיפת מקצות האצבעות שלי בכדיי לנשק אותו. והנה.. אני.. מתנשקת בגרמניה, אם משהו שהוא לא טום. אך אני חייבת לציין שהוא מנשק טוב.. אפילו טוב מאוד, לרגע שכחתי מטום, מזה שממה שקורה עכשיו טום לא יהיה מרוצה. אך אהבתי את זה, אני דווקא רוצה לתת לו לקנא, שילמד. כרכתי את ידיי סביב צווארו, מתענגת מכל רגע.

"ואווו!" פלט ראיין כשהתנתקתי ממנו.

"מה?" שאלתי והסתכלתי עליו, הורדתי את ידיי מצווארו.

"את מנשקת טוב." הוא אמר וחיוך חולמני הופיע על פניו.

"גם אתה." אמרתי לו וחייכתי.

"רגע.. בשביל מה זה היה?" הוא שאל והביט בי בהרמת גבה.

"אתה פנוי?" שאלתי וחייכתי.

"בשבילך כן." הוא אמר וחייך. למה בישראל אין כל כך הרבה חתיכים?

"נו.. ברצינות." אמרתי לו.

"כן.." הוא אמר וחייך אליי בחזרה.

"יופי.. אמ.. אני.. כאילו.. זה היה..." גמגמתי, לא רציתי להגיד לו שאני הולכת לנצל אותו כי אז הוא לא היה נותן לי, וגם בכלל לא ידעתי מה להגיד.

"כי את מרגישה אלי משהו?" ניחש.

"אמ.. כן.. אני חושבת שאני מתחילה להרגיש אלייך דברים.. טובים.." שיקרתי. טום לא יאהב את זה.. בכלל לא..

"אז.. מה אנחנו?" שאל.

"נאמ.. חברים?" ניחשתי כמובן מאליו וחייכתי.

"אני ישמח להיות חבר שלך." הוא אמר והסתכל על החזה שלי.

"אהמ אהמ! עיניים למעלה בבקשה.." אמרתי וצחקקתי. ראיין צחק והעלה את עיניו לפניי.

-

"מה קרה לה?" שאלה אגם כשראתה את ניצן יורדת במהירות למטה וטורקת בחוזקה את הדלת אחריה.

"אין לי מושג, כנראה הם שוב רבו." אמר ביל. לפתע הם ראו את טום גם יוצא המהירות מהבית וסוגר אחריו את הדלת.

"איי.. שהיו בריאים." מלמלה אגם.

"כן אה.." הסכים איתה ביל.

"אז איפה היינו?" אמרה אגם, תפסה בפניו של ביל ונישקה אותו.

-

"יופיי אידיוט !" חשב טום וזרק את עצמו על המיטה.

"למה? למה?" שאל את עצמו טום.

"עכשיו היא לא תרצה לחזור אליך, יופי באמת.." המשיך לדבר לעצמו טום, הוא רק הסתכל על התקרה, וכך עם כל המחשבות הוא לאט לאט נרדם.

-

"טוב.. נראה לי אני ילך." אמרתי לאחר נשיקה ארוכה ביני לבין ראיין, הוא כזה חמוד.

"כן.. גם אני צריך לחזור לחברים שלי, הם לא יבינו לאן נעלמתי." אמר ראיין וצחקק.

"אבל ההעלמות הזו הייתה שווה." הוא אמר וחייך.

"וואלה.?" אמרתי ונתתי לו נשיקה קטנה בפה.

"יאללה עפתי." אמרתי וחייכתי, סובבתי אליו את גבי כדיי ללכת.

"ביי כוסית." הוא אמר וחייך, הסתובבתי אליו וחייכתי, המשכתי ללכת.

"טום?" צעק ביל כשנכנס הביתה.

"טום אתה בבית?" צעק שוב.

'טוב.. כנראה הוא לא פה..' חשב ביל.

הוא עלה למעלה, ניסה לפתוח את דלת החדר של טום, היא הייתה נעולה.

"טום?" דפק ביל על הדלת.

"טום אם אתה לא פות.." הוא התחיל להגיד אך דלת חדרו נפתחה, ביל הסתכל על טום, עיניו היו אדומות מדמעות.

"מה קרה?" שאל ביל בלחץ.

"עזוב.." ענה וחזר לשכב על המיטה. ביל נכנס לחדרו של טום, השידה שהייתה קרובה לדלת הייתה הפוכה, השולחן היה מבולגן ואת השטיח בקושי ראו.

"וואוו!" קרא ביל כשראה את כל הבלגן.

"מה כבר קרה אם ניצן? מה היא עשתה עכשיו? או אתה עשית?" שאל ביל והתיישב על המיטה ליד אחיו.

"אני נפרדתי מניצן." אמר טום ודמעה זלגה מעיניו, ביל לא יכל לראות את טום במצב כזה, הוא לא ידע מה לעשות.

"למה נפרדת ממנה? הריי אתה אוהב אותה.. לא?" אמר ביל.

"כן.. אבל כשיצאנו מהבית, אז.. חיפשתי אותה ו.. ראיתי אותה נותנת לאיזה בחור אחד את מספר הפלאפון שלה." אמר טום והמשיך "לא יכולתי לעצור את עצמי, באותו רגע רק קנאה וכעס היו בי." הוא הסתכל על ביל, שנראה מקשיב לכל מילה ומילה, מנסה למצוא פתרון.

"לא יודע מה נכנס בי." הוסיף טום.

"אתה נתת לה לפחות להסביר את עצמה?" שאל ביל.

"אמ.. היא רק אמרה שזה ידיד." אמר טום, מקווה שלא עשה איזו שהיא טעות.

"אתה פשוט אידיוט." אמר ביל והסתכל על טום.

"אתה מספר לי?" לחש טום.

"ואם זה נכון? אתה יודע שניצן אוהבת אותך, למה אתה מחפש לריב? ואם עכשיו היא לא תרצה לחזור אלייך? אה? מה אתה תעשה?"

"אני אמות, אני פשוט אמות" אמר טום ועוד דמעה זלגה מעיניו, הוא לא הבין מה הבחורה הזו עושה לו, הוא פשוט לא הבין.

פרק קצר .. אבל לא נורא D:

תסלחו לי . = P

מקווה שתאהבם 33>

ותגייבו . D =

אווהבת 3>

אלכס. [ ;