סיפורי טוקיו הוטל .

פרק 18 (: -

ישבתי ככה על המיטה, חושבת כמה דקות, לפתע הרגשתי צורך להקיא, רצתי לשירותים והקאתי כל מה שהיה לי, זה פשוט בא לי ככה, לא הרגשתי טוב לפתע.

לאחר בערך 5 דקות, ישבתי על המיטה, אחריי ששטפתי את פניי, כאבה לי הבטן נורא. לפתע הפלאפון שלי צלצל, זה היה מספר שלא הכרתי.

"הלו?" עניתי.

"תבואי היום בשעה שבע לגן שעשועים  הגדול, אם לא תבואי.. דברים לא טובים יקרו." זה היה קול מעוות.

הוא ניתק את השיחה, נלחצתי. למה דווקא אני חייבת לחיות כאילו אני בטלנובלה.

אוף!! אני לא רוצה את זה.! התחלתי לפחד כמו שבחיים לא פחדתי.

רבע לשבע בערב, לא ידעתי מה לעשות. ישבתי על המיטה בחדר שלי, מבולבלת וחושבת.

'ללכת, לא ללכת, ללכת, לא ללכת..' חשבתי לעצמי, מתלבטת.

'אם לא תבואי.. דברים לא טובים יקרו' זה לא הפסיק להדהד בראשי.

מה אני יעשה? ללכת? או לא? אבל הוא אמר שדברים לא טובים יקרו, אולי הוא יפגע באחד הקרובים שלי? טוב.. אני יסתכן, קמתי מהמיטה, הלכתי לכוון הארון, לבשתי על הבגדים שלי משהו חם יותר ויצאתי מהחדר.

הגעתי לגן, חוששת להיכנס, ובסוף הכרחתי את עצמי ונכנסתי, התיישבתי על הספסל, פחד גדול איים עליי.

לפתע משהו בא מאחוריי ובמהירות תפס בידיי מאחורה וקשר את ידיי בחוט, ליבי קפץ מרוב פחד והלם.

עוד משהו בא ועמד מולי, על ראשו כובע גרב שכיסה את כל פניו ויש רק פתח לפה, לאף ולעיניים.

"אם את תעני לי יפה ובכנות על שאלה אחת, אנחנו נעזוב אותך ונניח לך כל החיים." אמר אותו אחד.

"מה אתה רוצה ממני?" שאלתי ודמעות ירדו מעיניי, פחדתי כל כך.

"רק שאלה אחת. ואם לא.." הוא אמר והוציא משהו מהכיס, הסתכלתי עליו בעיניים פקוחות לרווחה, לא מאמינה למה שהוא כיוון לראשי.

"אני יורה בך." הוא השלים את משפטו והצמיד את הרובה לראשי.

"את עם ראיין כדי לגרום לטום לקנא?" שאל הבחור, אוקי.. הוא אמר שאם אני משקרת הוא יורה בי, ועוד במוח! אני ימות.. לא אני לא רוצה למות! טוב.. אני יגיד את האמת.

"כן.." מלמלתי, מקווה שהוא שמע כדי שלא התעצבן.

"מה אמרת?" הוא שאל והצמיד יותר חזק את הרובה.

"כן.." אמרתי יותר חזק , בולעת את הרוק שעמד בגרוני מהפחד.

"שחרר אותה." אמר והוריד את הרובה. הרגשתי הקלה, זה עבר בשלום.

"יאללה בוא." הוא אמר והם רצו משם.

קמתי במהירות מהספסל, ורצתי במהירות מהגן, כדיי שאני לא יתקל שוב באיזה בחור כזה, חזרתי הביתה במהירות, בדרך הביתה, עברתי ליד ביתם של ביל וטום, ראיתי את טום וביל יושבים בחוץ מעשנים ומדברים, הלכתי במהירות ובשקט למקום שאני יוכל לשמוע והם לא יראו אותי והקשבתי לשיחה שלהם.

השעה הייתה רבע לשבע בערב, טום וביל ישבו בחוץ עישנו והתחילו לדבר.

"אני לא יודע מה לעשות." אמר טום ונאנח.

"תלך לדבר איתה, אולי הפעם היא תקשיב לך" אמר ביל, מנסה למצוא איזה דרך בה ניצן תוכל לסלוח לאח שלו.

"היא לא תקשיב לי, והיא גם לא תרצה לחזור אליי, אני כמו אידיוט כל שנייה רב איתה, ושתבין.. אני אוהב אותה ובכל זאת אנחנו רבים, אתה אפילו פעם אחת לא רבת אם אגם." אמר טום.

"כי אני לא עושה שטויות."

"למה מה כבר עשיתי?"

"נתתי לחבר שלה אגרוף!..-" ביל רצה להמשיך אך טום קטע אותו.

"כי הוא לא צריך להתחיל אם חברה שלי"

"אבל היא לא חברה שלך. אתה לא הבנת את זה טום? מה אתה דואג? שנינו יודעים שניצן אוהבת אותך, פשוט אתה כמו אידיוט מתחיל לריב איתה על כל דבר, אתה לא מבין שאתה צריך להיות לצידה? להיות איתה כשהיא מחליטה משהו.. אתה צריך להבין מה זו אהבה טום.." הסביר ביל, לפתע הם ראו את ניצן, עומדת שם בכניסה לחצר שלהם.

"היא לא תקשיב לי, והיא גם לא תרצה לחזור אליי, אני כמו אידיוט כל שנייה רב איתה, ושתבין.. אני אוהב אותה ובכל זאת אנחנו רבים, אתה אפילו פעם אחת לא רבת אם אגם." שמעתי את קולו של טום.

"כי אני לא עושה שטויות." ואת קולו של ביל.

"למה מה כבר עשיתי?" שאל טום.

"נתתי לחבר שלה אגרוף!..-" הוא נתן לראיין אגרוף? אני פשוט לא מאמינה.. איך הוא יכול לעשות דבר כזה? וראיין הוא כל כך עדין, מסכן..

"כי הוא לא צריך להתחיל אם חברה שלי" אמר טום 

'אני לא חברה שלך!' חשבתי לעצמי.

"אבל היא לא חברה שלך. אתה לא הבנת את זה טום? מה אתה דואג? שנינו יודעים שניצן אוהבת אותך, פשוט אתה כמו אידיוט מתחיל לריב איתה על כל דבר, אתה לא מבין שאתה צריך להיות לצידה? להיות איתה כשהיא מחליטה משהו.. אתה צריך להבין מה זו אהבה טום.." הסביר ביל.

יצאתי מהמקום בו התחבאתי, הלכתי לכוון הכניסה של החצר של ביל וטום, הם הסתכלו עליי.

"היי.." אמרתי וחייכתי, כאילו כלום לא קרה, נכנסתי לחצר שלהם והתיישבתי ליד ביל.

"היי.. מה את עושה פה בשעה הזו?" שאל ביל, טום רק הסתכל עליי, אך אני השתדלתי כבר שיותר לא להסתכל עליו.

"סתם.. הלכתי לסיבוב." אמרתי וחייכתי, לפתע הרגשתי סחרחורת, הסתכלתי על ביל, ושמתי את ידי על המצח.

"ניצן את בסדר?" שאל טום כשראה את הבעת הכאב שלי.

"אמ.. כן.. פשוט יש לי סחרחורת קטנה.. אני חושבת שאני ילך הביתה.." אמרתי וקמתי מהכיסא, לפתע נפלתי על הדשא והכל התחיל להיות שחור.

טום הסתכל על ניצן, הוא ממש נלחץ, הוא לא רצה שניצן תדע שהוא נתן לחבר שלה אגרוף, אחר כך היא בכלל לא תרצה לחזור אליו, הוא ידע שהיא תשנא אותו אחריי זה.

"היי" היא אמרה ונכנסה לחצר.

"היי.. מה את עושה פה בשעה הזו?" שאל ביל והיא התיישבה לידו, טום לא הפסיק להסתכל עלייה, אך היא בכלל לא הסתכלה עליו.

"סתם, יצאתי לסיבוב." היא אמרה בפשטות.

לפתע היא שמה את ידה על מצחה, על פנייה היה פרצוף של כאב, כאילו כואב לה משהו.

"ניצן את בסדר?" שאל טום.

"אמ.. כן.. פשוט יש לי סחרחורת קטנה.. אני חושבת שאני ילך הביתה." היא קמה מהכיסא, הלכה קמה צעדים קטנים לפתע נפלה, היא התעלפה.

"ניצן?" קם במהירות טום מהכיסא, ביל אחריו.

"תזמין אמבולנס!! מהר!!" זירז טום את ביל, ביל הוציא את הפלאפון שלו מהכיס, הוא התקשר לבית החולים והזמין אמבולנס.

"עוד חמש דקות הם פה." אמר ביל, הם לא ידעו מה לעשות, טום היה לחוץ מתמיד.

השעה 11 בבוקר, טום כל הלילה היה בבית החולים אם ניצן בחדר, זו כבר פעם שנייה שזה קורה.

"מר קאוליץ?" נכנס הרופא לחדר.

"כן?" קם טום מהכיסא שישב עליו, לא מנתק את ידו מידה של ניצן.

"אני מצטער אך אתה תאלץ לצאת, אני רוצה לעשות לניצן בדיקה." הוא אמר וחייך.

"אוקי, רק.. תודיע לי אם קורה משהו, טוב?" שאל טום.

"ברור." אמר הרופא וחיוכו לא ירד, טום יצא מהחדר והתיישב בהמתנה, דואג כ"כ.

"מר קאוליץ?" נכנס הרופא לחדר ההמתנה.

"כן?" קם טום מהספסל.

"בדקתי את ניצן, היא בסדר, אלו תהליכים שגרתיים, אתה יכול להיכנס אליה." אמר הרופא בחיוך והלך.

'מה זאת אומרת תהליכים שגרתיים?' חשב טום, תוהה לעצמו למה הרופא התכוון, הוא נכנס לחדר של ניצן, שם היא ישבה, אם דמעות בעיניים, הוא לא יכל לראות אותה ככה.

"מה קרה? למה את בוכה מאמי?" הלך אליה במהירות והתיישב לידה.

"אני מצטערת טום" מלמלה והשפילה את מבטה.

"אני מצטערת טום" מלמלתי והשפלתי את מבטי.

"למה? מה קרה?" שאל וניגב את דמעותיי, אהבתי את המגע שלו, עצמתי את עיניי, נהנית מהמגע הנעים.

"א..אני יודעת שאם אני י..יספר לך את זה אז.. אתה.. לא תרצה לחזור אליי." אמרתי לו ומשכתי באפי.

"אוקי.. נגיד.. אבל תספרי לי מה קרה" אמר טום.

"אנ..אני הייתי חברה של ר..ראיין רק בשביל שאתה תקנא" אמרתי והשפלתי את מבטי שוב.

"מה? למה?" שאל טום, ראיתי שהוא מופתע.

"כי אתה עצבנת אותי באותו יום, לא יודעת למה עשיתי את זה, אבל אני מתחרטת על זה." אמרתי לו והרמתי את ראשי אל פניו, הסתכלתי אל תוך עיניו והוא הסתכל בעיניי.

"זה בסדר.." אמר טום וחייך.

"באמת? אתה סולח לי?" שאלתי וחייכתי בחזרה.

"כן.." אמר טום.

"אפשר נשיקה?" שאל וקיבץ את שפתיו.

"לא.." עניתי.

"למה לא?" שאל טום בפליאה.

"כי אני עדיין חברה של ראיין." אמרתי והשפלתי את מבטי.

"אחח!!" התעצבן טום ונשען על המשענת של הכיסא.

"טוב תירגע.. אני לא כמוך.. בוגדת." אמרתי והוצאתי לו לשון.

"למה מתי אני בגדתי בך?" שאל טום בהרמת גבה.

"זו חייבת להיות רק אני?" שאלתי והצבעתי על עצמי .

"לא.. כי רק אותך אני אוהב.." אמר טום וחייך. לפתע הפלאפון שלי צלצל.

"מי זה עכשיו?" מלמלתי ולקחתי את הפלאפון מהשידה, זה היה מספר לא מזוהה.

"ככה את אה? אני לא מאמין עלייך! את היית איתי רק בשביל לגרום לחבר שלך לקנא? בכלל לא אהבת אותי! ניצן, בינינו זה נגמר! ואני עוד יחזור אם נקמה מתוקה, אל תדאגי" הוא אמר לפני שהספקתי לפתוח את הפה וניתק.

"טוב.." מלמלתי אך הוא כבר ניתק. לא האמנתי למה שהוא אמר, שהוא יחזור אם נקמה, אני יודעת שזה לא נכון.

"כנראה שראיין הקדים אותי." אמרתי וצחקקתי.

"זה היה ראיין?" שאל טום.

'לספר לו, לא לספר לו, לספר לו? לא לא לא ! אל תספרי!!'

"כן. הוא יודע שאני ניצלתי אותו." אמרתי.

"עכשיו אפשר לקבל נשיקה?" שאל טום וקיבץ את שפתיו שוב.

"לא.." אמרתי וצחקקתי.

"מה? נו.. למה לא?" שאל טום בקול בכייני.

"כי לא אמרת לי סליחה על ההתנהגות שלך" אמרתי לו והוצאתי לו לשון.

"אני מצטער" הוא אמר וחייך.

"עכשיו אפשר.." אמרתי תפסתי בשני צדדי פניו והדבקתי לו נשיקה.

דלת החדר נפתחה.

"הינה אנחנו שוב פה." נאנחה.

מקווה שאהבתם (:

תגיבו ! D =