יום העבודה עבר קשה לאחר שראיתי את ביל
מבלי לומר לו אפילו לא שלום .
אף פעם לא חשבתי שזה יהיה ככה , תמיד ראיתי
את שנינו נפגשים לאחר כל כך הרבה זמן , ומתחבקים כאילו אין מחר .
היה מוזר לי לראות שזה לא היה ככה . השעה 3
אחר הצהריים כבר הגיעה , המשמרת שלי הסתיימה . עליתי אל חדרי במעלית אל קומה 7 , שם נמצא החדר שלי .
הסתכלתי על רביעיית החדרים תוהה באיזה חדר
נמצא ביל נאנחתי מעט וגלגלתי את עיניי .
נאנחתי שוב ונכנסתי לחדר שלי במבט מושפל .
התאכזבתי כל כך .
הדלקתי את האור והרמתי את מבטי . פאק !
"
אחי אתה בטוח שאתה מוכן לעשות את זה ? כאילו לא התראתם פאקינג שמונה חודשיים ,
וכאילו אתה תראה אותה מבלי לנשק אותה ? זה נשמע לך הגיוני ? " הסתכל
טום על ביל במבט עקום .
"
אל תדאג , סאפ ונטלי כבר ארזו ? " שאל ביל .
"
אני חושב שכן , אני אלך לבדוק . " אמר טום ויצא מהבית .
ביל התיישב על הספה , נאנח ומחייך חיוך קטן
, חושב על הרגע בו הוא יראה את מר . שוב .
הוא רק חיכה כבר לרגע בה היא תהיה קרובה
אליו עם מגע השפתיים .
"
את כאילו קולטת , שאנחנו עוזבות את הבית הזה ? " נאנחה
נטלי .
"
לא .. כ'כ הרבה דברים קרו פה .. " אמרה סאפ
ונאנחה , אך הן היו מוכרחות לעשות את זה .
"
כן הא , " הסכימה נטלי , " טוב לפחות אנחנו נהיה עם מר . " אמרה
וחייכה .
"
תודה לאל באמת . " צחקקה סאפ וסגרה את המזוודה שלה .
"
יאללה זה היה התיק האחרון שלך ? " שאלה
נטלי את סאפ , עוזרת לה לקחת אותו אל הסלון .
"
כן . " אמרה סאפ באמצע פיהוק , " אוי אני מתה לישון . " הוסיפה
.
"
אל תדאגי יהיה לך זמן לעשות את זה במטוס . " צחקקה
נטלי .
"
יאללה בננות סיימתן לארוז ? " נכנס טום אל תוך הבית והביט בסאפ ונטלי
שעמדו בכניסה עם המזוודות .
"
אוקי אני רואה שכן , " צחקק , " תנו לי אני אעזור לכן , לכו לאוטו אני אסתדר פה .
" אמר טום וחייך .
" אתה
בטוח ? " שאלו נטלי וסאפ .
"
בטוח בטוח , כמה כבד זה כבר יכול להיות ? " שאל טום
.
" אוקי
.. אנחנו באוטו . " אמרה סאפ וחייכה , נטלי וסאפ עמדו על יד האוטו , מביטות בטום שהתקשה
מעט לקחת את כל המזוודות .
"
מה זה מה שמתן שם ? אבנים ? ! " שאל טום
בהלם .
"
אולי .. " צחקקו השתיים .
"
אלוהים ישמור מזה יותר גרוע מהמזוודות של ביל . " אמר טום
וכמעט נפל .
אך באותו הרגע זאקי בא ועזר לטום עם המדוזות
, טום נעל את הבית ונתן לסאפ את המפתחות .
" תודה
אחי . " אמר וחייך , " יאללה שתיכן כנסו לאוטו , איפה ביל ? "
הוסיף בשאלה טום .
טום נכנס אל הבית שלו ושל ביל , מביט על
ביל שישב בסלון והסתכל על תמונה שלו ושל מר בחיוך .
"
יאללה כבר אתה לא צריך יותר להסתכל בתמונות , " חייך
טום והניח את התמונה על השולחן . " יאללה בוא יוצאים לדרך . "
קרץ לו וביל רק ענה בחיוך , קם מהספה ונעל את דלת הבית אחריו .
המטוס נחת , היציאה מאזור התעופה הייתה
סיוט בשביל השישייה , אך בעזרת השומרי ראש שניצבו ליד כל אחד בסופו של דבר הם עברו
את כל המעריצות הצועקות .
"
אוי תודה לאל !! " אמרה סאפ .
"
אח הנעליים האלה הורגות אותי . " היא נאנחה , מביטה על כף רגלה שעליו נעל
עקב גבוה .
"
את ישנה איתי בחדר ? " שאל טום בחיוך .
"
יש לי ברירה ? " אמרה סאפ והרימה גבה .
"
מה יש לך ? " שאל טום באי הבנה , מביט על הפנים הכועסות של סאפ .
"
כלום טום כלום ! אין לי כלום ! גם מצב רוח אין לי אז אל תעצבן אותי . "
קראה סאפ בעצבים והלכה אל עבר נטלי .
"
טוב .. " טום היה בשוק .
"
מה קרה ? " שאלה נטלי את סאפ אשר ראתה שהיא עצבנית .
"
לא יודעת מה קרה . סתם אני עצבנית . " אמרה
סאפ ונאנחה .
"
יאללה תתעודדי אחותי , אנחנו סופסוף הולכות לראות את מר ! מה קרה פתאום ? " אמרה
נטלי ודחפה מעט את סאפ .
"
סתם אני כבר מתה לראות אותה . " אמרה סאפ וחייכה .
הם הגיעו עם הלימוזינה אל כניסת המלון ,
ליבו של ביל פעם כ'כ חזק .
הכניסה הייתה מייאשת , כל המעריצים הצועקים
חסמו את הדרך להיכנס אך בעזרת שומרי הראש הם זזו לאט לאט , ככה טוקיו הוטל חתמו
למעריצים בזמן שהם נכנסים , לפחות חצי שעה הם עמדו שם בזמן שסאפ ונטלי התגנבו
מהכניסה האחורית מבלי שמר תראה אותן .
לאחר שחתמו לכל המעריצים , הם נכנסו כאשר
השומרי ראש עדיין סביבם , ביל הביט במר מבט קצר , ראה שפניה מופתעות לראות אותו .
הוא כ'כ רצה לרוץ אליה ולנשק אותה , לחבק
אותה , לומר לה שזהו עכשיו הוא לא עוזב אותה יותר ,
אך הוא היה חייב להתאפק , לפחות עוד קצת .
דייויד חזר מהדלפק עם המפתחות לחמישיית
החדרים , הם עלו לקומה שביעית , בה נמצא החדר של מר .
ביל נכנס לחדר בלי הרבה דיבורים , נועל את
הדלת אחריו ומחייך , הוא יארגן את כל הדברים , הוציא מהמזוודה של כל מה שקנה ויצא
מהחדר .
-
הייתי בשוק .
אני יודעת שאין הרבה קוראים , אבל בכל זאת אני מקווה שיש אי שם כמה שיקראו :O
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הקול הפנימי שלי | סיפורי ט"ה .
