זה היה יום ראשון אני חושבת. או אולי יום שני. בקיצור אחד הימים הראשונים של השבוע. פגישת מחזור. עסק כמעט מיותר.כן, אמרתי כמעט.

הרי אין שום דבר נחמד יותר לחנונית של הכיתה מאשר להשוויץ באיך שהיא הצליחה. אך כשאני מגיעה לפגישת המחזור אני מגלה שלא רק אני הצלחתי לא רע. מסתבר שגם חברתי הטובה, הילית, הצליחה לא רע. היא הייתה שחקנית, פיזרה חיוכים קורנים לכל עבר. מה שבטוח, היא נראתה נהדר. נראה שהיא סוף סוף הכירה בכך שיש לה שער יפה ושוורוד הוא צבע שמתאים לה. לא שהיא התגנדרה. היא מעולם לא העריכה גנדרנות. גם יובל הצליחה לא רע, אם כי קצת על חשבוננו. היא הפכה לסופרת. בין הספרים המפורסמים ביותר שלה היו :"קרמבו" ו-"שלושה במחיר אחד".

את שלושה במחיר אחד היא כתבה בסתר כשהיינו בנות 11. היא מאוד מוכשרת, שלא תבינו אותי לא נכון. פשוט היא העתיקה ממני, ששכתבתי את ספר הבוסר שלה בנוגע לזה. על  קרמבו אנחנו סולחים לה. הרי אנחנו שמחות שחבורה אמיתית שבה אנו חברות מתפרסמת ובטח ובטח אם היא הקדישה לנו את הספר. שנטי למשל- היום היא אשת עסקים מוצלחת מאוד.רונאל היא דוגמנית ושחקנית.

גם כמה בנים הצליחו לא רע. רקיע הוא רקדן מפורסם, אך לא היה בפגישה. יש לו סיבוב הופעות. אלון, למשל- הקים אתר אינטרנט והוא מכניס לו הון. כמובן שיש כמה שפשוט מוכרים בחנויות או משהו. רימון מוכרת בחנות "בנוגע לגוף" וקצת שרה מהצד, ואלון קצין ראשי בצבא. גם אייל התפרסם, בניגוד לציפיות שלנו, הוא נהיה אסטרונאוט, מה שכן אמרנו אבל לא במובן הזה. באותה מידה הוא יכול להיות מוכר עפיפונים. גפן היא מעצבת אופנה ורונאל עובדת איתה. אני עובדת עם סתיו, שהיתה ילדה יפה מאוד מהכיתה המקבילה. כל הבנים הציעו לה חברות. באופן פאטתי, חילקו אותנו לקבוצות של בנים ובנות. איילת היא נמוכה עכשיו, ויובל היא גבוהה, ממש כמוני.

כולם השתנו. גם אני. סבא שלי נפטר, ואני עדיין לא התגברתי על זה.

ובנימה אופטימית זו, אני אניח לכם לחכות לפרק הבא.

"האמת... אי אפשר לעשות שום דבר רציני כרגע. בכל דבר שנעשה נפיל את עצמנו בברוך יותר גדול.  כמובן שיש פתרונות, אבל... מי יודע מה הם?"

בינתיים, כל הקהל החוויר. כמובן שגם העיתונאים. הרי הם אזרחים כמו כולם. כותבי הנאומים החווירו יותר מכולם. הרי הם בעצם מזועזעים לחלוטין מהנאום הבלתי צפוי הזה. הנאום שלהם נדחף בשעה מוקדמת בבוקר לגורס הניירות. נגרס לאורך ולרוחב. 

"לאחרונה אתם, בצדק- לוחצים עליי יותר ויותר לעבוד בעניין גלעד שליט. אני מרגיש שהעול הזה כבד במיוחד. העניין הוא, שכרגע אין פתרון. אני לא יכול, או יותר נכון לא מצליח ליצור קשר דיפלומטי עם רצועת עזה, וכמובן שאם אני אחליט להקשיב לכל האנשים שאומרים שאני צריך לירות עליהם חמישה טילים על כל טיל שהם יורים על שדרות, אני כבר רואה מה יופיע בראש החדשות-

חייל נהרג מאש חייליו - יהרגו את גלעד שליט ויאשימו את הטילים, ובוודאי הם יעשו תעמולה גדולה של כל הנפגעים. מצד שני, עם זה יהיה לנו פשוט להתמודד: הרי הפחד והאימה של תושבי שדרות ולאחרונה אשקלון יהיו שווי ערך בתעמולה התקשורתית הזו. אבל לבעיית גלעד שליט... אך אני נותן למחשבות שלי לנדוד למחוזות אחרים, אוי...

לאחר שנירה, כפי שכבר אמרתי, אם נירה לכיוון רצועת עזה, כפי שרבים במדינה הציעו- הרי יהרגו אנשי החמאס את גלעד שליט ויאשימו את הטילים. ואנחנו, כמו גדולים ו "חכמים" נפרסם את ההכרזה ה"נירגשת" שלהם, וכמובן שכל המדינה תתרעם עלינו. איני אאשים אותם אם יכעסו. אני- לו הייתי אני במצב שכזה גם אני הייתי נרגז ואפילו זועם." מילא לא מצליחים להחזיר אותו, אבל גם הורגים אותו במו ידיהם?" אני בטוח שגם בראשכם היו עוברות מחשבות דומות."

הנהון של הסכמה נשמע בקהל ואילו אני המשכתי.

אני חייב לומר, עכשיו ולתמיד-כל ההפגנות האלו, ההתחברות עם ערבים- אינה עוזרת לגלעד. אנו, בתור עם, אמורים לדעת שעצרות של שירים ונאומים אינם יכולים לעזור לגלעד ולו בדבר פעוט. אם כך, אני מקווה שתסלחו לי על כך שלא התייחסתי לעצרות שלכם ברצינות.  אפילו מעט בזלזול. אך הבינו אותי- הרי גם אני בתור תושב המדינה רוצה שגלעד שליט יחזור אלינו, ולראות אנשים עושים משהו שיש בו תועלת כקליפת השום-מעציב ומאכזב אותי. אם אתם רוצים לעזור לגלעד לחזור הביתה- אל תצאו להפגין, אך לא אאסור זאת עליכם. אני ממליץ כמובן- שבו בבתים או בכל מקום ותחשבו על פתרון- דיפלומטי או לא דיפלומטי ככל שיהיה- רק שיעזור לנו להחזיר את הבן הביתה."

יצאתי בצעד איטי מהבמה. בחיי, ואני חשבתי שקל להיות ראש ממשלה...

זה לכל האנשים שחושבים שהם יכולים לפתור הכול ברגע.