פתאום הבנתי, אתה באמת מתחתן.
שלחת לי היום הודעה וזה הרגיש לי כאילו למרות הכל, לא באמת שכחת. "אין מצב שאת מפספסת את זה"
להיות בחתונה שלך? לראות 3 וחצי חודשים איתך עוברים לי מול העיניים שלבסוף אתה שם, מתחת חופה עם אישה חדשה, הראשונה אחריי.
אז נכון שהרבה כעסתי עלייך, אבל אי אפשר להתעלם מהתקופה הקצרה והמתוקה שמילאת לי את הלב.
למזלי כל השיחות שלנו, שעות על שעות, נמחקו מהוואטספ, ואין שום דבר שיוכל להחזיר אותי לקרוא את מה שאולי קצת יעציב אותי לדעת, שנגמר.
אז נכון שלא באמת ראיתי עתיד איתך, ונכון שלא באמת חשבתי שאנחנו יכולים, אבל עדיין היית אהבה קטנה בלב שלי ויש לך מקום שם,
קסם, איך אהבתי שקראנו ככה אחד לשניה, איך אהבתי שאתה קצת הקסם שלי.
אהבתי את השיחות איתך, את מה שהצלחת ללמד אותי בהם, אהבתי לשתוק איתך, לצחוק איתך, לריב איתך, ואהבתי שאולי יותר מכולם לא פחדת להראות אהבה, היית גבר, מה שהיה חסר בכל השאר.
אז פתאום הבנתי שאתה כבר עם אישה לחיים ושהינה, במאי אתה תהיה גבר נשוי. וזה מצחיק לחשוב שגם אנחנו דיברנו על חתונה, אתה ששאלת איך ההורים שלי יקבלו אותך...
חזרתי לתמונות שלך, איתה ובלעדיה, איתה ומפעם, ואיזה יפה אתה קסם... איזה גבר, איזה עיניים רציניות יש לך, מתה על הרצינות בעיניים שלך, רק כי אני יודעת שבתמונה זה מסתיר את כל הטוב שיש בהם, את כל הרכות, ואת כלום הרצינות הזאת, את כל החזות הקשוחה היפה שלך שהיא שקר אחד גדול ללב שלך שתוך שניה אפשר להמיס.
אז לא נשארו רגשות,
נשארה הערכה גדולה
וזיכרון מתוק שהיית שם איתי
מפחיד לחשוב איך זה מרגיש כשגבר שהיה קצת שלך, עכשיו לתמיד של מישהי אחרת.
הלוואי שאתה מאושר כמו שחלמת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
