כַּמָּה חָשׁוּב לִרְאוֹת פִּתְאֹם חֲצִי יָרֵחַ. |
כינוי:
אוֹשרִי מין: נקבה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2014
זה כמעט כמו מחלה, זה מתפשט לי בגוף ובראש ובלב ובמקום לעשות לי טוב זה עושה לי רע, וקשה להיזכר וקשה עם המרחק הזה הנורא הזה ועם השקט הזה ממך ועם שום מושג מה לעזאזל קורה איתך. לא דיברנו אולי חודש וזה מרגיש כמו נצח, לא מבינה את האנשים האלה של רחוק מהעין רחוק מהלב, איך זה עובד להם לעאזאל ולמה אצלי זה פועל בדיוק הפוך.
זה הופך להיות קשה יותר ולרגעים אני מרגישה שארור היום שנכנסתי לסיפור הזה, ומה שווה כל האושר אם זה יותר מצער אותי בשניה שאתה הולך לי? ולמה למה, למה אתה צריך ללכת כל הזמן.
זה מחלה. מחלה.
הזיה, אני רואה אותך בכל מקום אבל בעצם אתה לא שם
אני רואה אותך ובטוחה שאיזה מזל יש לי! אבל לא, פיספסתי, זה לא אתה.
עוברת במדרכות של הבית שלך ומאחלת שהפעם זה תהיה אתה, פה אתה כבר ממש יכול להיות, אבל הכל שקט פה וזה מרגיש כאילו מישהו למעלה ממש צריך לאהוב אותי כדי שזה יקרה, וגם ככה אני והוא שם קצת מתנגחים לאחרונה, אז בטח זה לא יקרה, אז אני הולכת.
בדרך אני חושבת על תחושת הבטן המפחידה הזאת שעוברת לי לאחרונה, על מישהי חדשה בחיים שלך
אין לי מושג אם זה נכון אבל משהו אומר לי שכן.
ועכשיו אני כבר ממש נשברת, וכבר אין לי כוח, ובא לי ללכת הבייתה כבר ממש לא בא לי לחזור את הדרכים האלה שקרובים אלייך אבל כלכך רחוקים עכשיו
עוברת בחניה, פה, פה היה לי את הלילה המושלם איתך באוטו. רק לפני חודש, רק לפני נצח.
מעניין אם אתה גם חושב על זה כשאתה עובר פה.
שונאת אותך
אלוהים יודע כמה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
