כַּמָּה חָשׁוּב לִרְאוֹת פִּתְאֹם חֲצִי יָרֵחַ. |
כינוי:
אוֹשרִי מין: נקבה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2014
הכנסתי את הזמנת החתונה שלו למגירה ושכחתי ממנה. לא התעסקתי לפתוח אותה, לעיין בה או לראות את שמות ההורים בצדדיי הגלויה. היא נשארה במעטפה סגורה, לא כי לא אכפת לי, אולי פשוט כי ידעתי שלא אלך. היא בטח תיזרק ממש בקרוב, אולי לפחות עד שיעבור התאריך, אבל עכשיו כשכמעט שכחתי שהיא שם פתחתי את המגירה והיא קרצה לי, ועלה בי פחד קטן על היום שבו אקבל את הזמנת החתונה שלך, של הגבר שהכי אהבתי בעולם, איך ארגיש לקבל את הצהרת החיים המשותפים שלך עם מישהי אחרת? ויותר מזה, איפה אני אהיה בחיים שלי כשאתה תתחתן? לא אהיה שם יותר לאהוב אותך? באמת אפשר להפסיק? פעם אמרתי לך שאני אבוא לחתונה שלך רק אם אהיה נשואה עם לפחות ילד אחד, ואתה אמרת שלא תתחתן אף פעם, ולרגע אחד אגואיסטי אני חושבת לעצמי שאני לא רוצה שתהיה של אף אחת אחרת, לראות אותך בחליפה מחזיק יד לאישה הלובשת לבן, שובר כוס, מעניק טבעת, תסריט שמרסק לי את הלב, אבל יותר מהכל לרגע אחד אני נרגעת ומאחלת שזה יקרה לך, שתמצא אישה שתגרום לך לרצות להיות שם כמו שהייתי רוצה כל כך הרבה שנים שתהיה שלי. אני זוכרת איך הבטחנו להתחתן כשתהיה בן 32 ״תזכור! הבטחה!״ לחצנו יד. ספרנו שנים. צחקנו שכל המוזמנים של החתונה הם אותם מוזמנים. ומאז עברו רק שנתיים. בדרך לגיל המיוחל. אז נכון, אתה לעולם לא תהיה שלי ובטח שלא האיש של חיי, לא בעלי ולא אישי. אבל הלוואי שבגיל 32 שלך אני אסתכל עלייך בקו הראשון של החופה, ואהיה מאושרת בשבילך שאתה עם מישהי אחרת.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
