להסתכן איתך זה כמו ללכת עכשיו על כביש, לחצות מעבר חצייה עם עיניים עצומות ולדעת שיש סיכוי שתתנגש בי עכשיו איזו מכונית שתעיף אותי בצורה כזו, או שאתעורר על חיי, או שאתרסק.

אני מסתכלת עלייך קצת באהבה וקצת בשנאה כי אני יודעת שברחת לי בלי לומר מילה ואני הייתי שם מסובכת, מבולבלת, עם חוסר ביטחון מוחלט, פחד וחוסר ודאות שאלוהים יודע כמה קשה זה לא לדעת. אז סחבתי, סחבתי את כל הימים האלו והודתי לגורל שברחת שניה לפני שהכנסתי אותך ללב. וכמו טיפשה, כמו שתמיד הייתי, ניצחה אותי הסקרנות והערתי אותך, ידעתי אחרי שלושה שבועות כמעט שעכשיו זה הזמן להכות על משהו ולהחזיר אותך, וחזרת, והייתי חייבת שתחזור רק כדי שתהיה לי הזדמנות לשמוע למה הלכת.

לא חשבתי שיום אחרי אני כבר אהיה אצלך בבית, שוכבת על המיטה שלך כשאתה עליי מנשק אותי בלי שום מושג כמה רגש בכלל יש שם? למה אתה מתקרב אליי? למה אתה מחבק אותי? למה אתה מנשק אותי? למה אתה עושה את כל זה ובאותה נשימה גורם לי להרגיש שאתה לא באמת, לא באמת שם.

יש לך מבט מתוק ויש בך קסם בכמויות ואתה מסתכל ואני אוהבת שהוא קצת אמיתי המבט הזה וקצת לא, אני אוהבת שהחיוך שלך קצת שובב וקצת שקרני וקצת ממזרי וקצת, אחרי הכל גם קצת אמיתי, קצת אמיתי, כל האמת שלך איתי היא בכמויות קטנות ואיך אלוהים תמיד אני מסוגלת להסכים לקבל רק כמעט. רק קצת, רק בערך.

ואני כועסת עליך לא כי עשית משהו לא בסדר, אחרי הכל גבר בן 30 שלוקח החלטות על מה שנכון או לא נכון לו, אני כועסת עליך רק כי אתה מסוגל לגרום לי לכעוס על עצמי. רק כי בקלות מדיי הצלחת לגרום לי להסתבך עם עצמי, ללכת מהלב שוב ולטעות, שוב לא להקשיב לראש, שוב אימפולסיבית שלא מסוגלת לשחרר כי היא כל הזמן מחפשת תשובות, כועסת עליך כי אני הרבה פחות יודעת עלייך ובכל זאת הרבה יותר ממלאה ומכילה אותך. 

חודשיים. מה דפוק כמוך עושה לי בחודשיים. למה בכלל נכנסת לשם בדיוק כשאני הייתי שם, ואם לא הייתי שם באותה הרגע, אם לא היית שם באותה הרגע, לא היינו מכירים? בא לי לחזור לרגע הזה הראשון שהסתכלתי לך בעיניים ושאלת אותי איך אני עוזרת לך עכשיו להצליח איתי. אלוהים יודע כמה קשקשנים אני שומעת ביום, נשבעת שהקשקוש שלך היה מיוחד בעיניי, אני רוצה לחזור את החודשיים האלה אחורה ושיגידו לי שאני אמצא את עצמי מסובכת. 

ילדה נורמלית הייתה קמה ועוזבת את הכל פתוח, מגיע לה יותר, אבל אני כבר אמרתי, תמיד הייתי טיפשה.

ואני נשבעת שלא התאהבתי, אז מה בכל זאת הצלחת לעשות לי, ולמה, אוף, למה אתה שוב בורח לי.

אין לי כוח לחפש תשובות

לא חיפשתי מספיק?

נמאס לי לשמוע איזו ילדה מיוחדת אני, ושמגיע לי יותר, מה אכפת לי להיות מיוחדת בעיניי כולם, מה מגיע לי בכלל אם תמיד הפרח שאני רוצה לקטוף בוחר לנבול לי בידיים,

שוב, נובל לי בידיים.