אין שום דבר שקרוב להיות דומה לזה, לריח הזה שהוא הדבר הכי קרוב לחמצן, הריח הזה שאני שואפת עמוק עמוק לריאות, אוספת ואוספת רק למלא עוד קצת עד שאני כמעט מתפוצצת, שומרת לי כי אין לי שום מושג מתי שוב תהיה שם.
הידיים שלי על הכתפיים הרחבות שלך מנסה לאסוף את הכל, מלטפת את הראש הזה, את השיער, הצוואר, נושמת את הצוואר ואמאלה, נזכרת שוב איזה דבר אתה כאילו שאף פעם לא ידעתי, כאילו שבכלל יכולתי לשכוח, כאילו שעברו כבר שנים, אוהבת את מה שאתה גורם לי להיות, אוהבת להיות אני כשאתה שם, זה הכי שלם שאני מכירה, הכי נכון, הכי אמיתי, לא צריכה מסכות וכיסויים, מלטפת מחבקת מריחה מנשקת מסתכלת, עד הסוף, לא פוחדת לגעת, לא מנסה להיות בסדר, להתנהג כראוי, איתך זה הכי שפוי ומשוגע ביחד, הכי אני כמו שאני רוצה להיות, כמו שרק איתך אפשר, כמו שאף אחד אחר לא יבין ורק איתך זה מרגיש כ״כ בסדר.
מתגעגעת אלייך ימים על ימים, שומעת שירים ונזכרת, מנסה להשוות אותך לגברים שנכנסו לי לחיים אחרייך, יודעת שאף אחד לא היה קרוב לזה ומתפללת, שגם לא יהיה, ושאם אתה לעולם לא תהיה שלי, אז שיהיה לי קצת פחות ממך, כי האהבה הזאת, ככה, כמו שהיא, שווה את הכל, אבל כשאתה שוב הולך ממני ואני נשארת עם הריח שלך על החולצה שלי, מתגעגעת עכשיו פי מליארד יותר, אז עכשיו אולי זה קצת פחות שווה את הכל.
ונשבעת שאני יודעת שזה לא באמת יקרה לנו ביחד
ונשבעת שהצלחתי להמשיך הלאה,
אז מה אם אתה עדיין שם, לא עזבתי, המשכתי איתך אבל בלעדייך, ואלוהים יודע שזה יותר קשה,
אבל אתה שם איתי וככה אני זוכרת לחשוב תמיד פעמיים,
והייתי עוברת שוב את הכל מהתחלה, אם זה איתך,
ונשבעת שלא הייתי חושבת פעמיים.
״ואני לא מבין איך אפשר להיות כלכך קרוב לעור שלך ובאותו הזמן להתגעגע...״
בבלוג זה
בכל הבלוגים
