החדר היה חשוך כולו, שכבתי על המיטה ולחשתי לך בטלפון כל מיני קלישאות, הקשבתי לך מדבר וחשבתי, איך יכלתי להקשיב לך ככה שנים, וכמה יפה הלילה הזה ככה כשאתה פה, כמעט.
הסתכלתי לתקרה מחוייכת והסתנוורתי מהחלון שלשמאלי, וואו, איזה ירח מלא לבן ומושלם, קטעתי אותך, ״תראה, תראה, תראה איזה ירח יפה!״ שתקת, היה נראה שאתה מחפש, שמעתי את החיוך שלך, ושתקנו, ואז זימזמת לי, ״בזיכרוני הראשון אם יופייך אינו מטעה אותי...״
אלוהים יודע כמה אני אוהבת שאתה שר לי בטלפון, אז שתקתי, והדממה הזאת של הלילה נשברה עם השירה הזייפנית שלך, אבל למי אכפת, זה תמיד נשמע לי כמו דיקלום מושלם, כל שיר פתאום סיפור, ואז הגעת למשפט ״ושאלתי אותך האם תהיי לי לעולמים? ענית, תביט לירח, שם יש כבר אדם״, אבל אז עצרתי אותך, אולי כדאי שתסיים את השיר הזה פה כי זה כלכך יפה.
ואז שמעתי אותך קצת עייף, אז שיחררתי אותך, רק לא לפני שתגיד לי, תהיה שלי לעולמים?
תביטי לירח,
לא בכל לילה הוא מלא, ומושלם, ומאיר לנו ככה כמו עכשיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
