אולי זה קטנוני, ילדותי או כל דבר אחר

אבל כשזה בא עם אווירה עויינת, זה הרבה מעבר

אז...

אני עובדת במשרד (עד כמה שהממ"ד הזה יכול להיקרא משרד)

היינו פעם 5 בנות עם 5 עמדות שכוללות מחשבים טלפונים, מדפסת פקס...

כל הציוד ההכרחי בגלל שכשנכנסתי למשרד הייתי עובדת מעט- היו לי המון לימודים

אז המנהלת חיפשה עובדת נוספת

אמרתי לחברה אם היא מעוניינת, תוך מס' ימים היא התקבלה והתחילה את החפיפה

עם הזמן סיימתי את הקורסים והוספתי שעות ואז נוצרה בעיה

יש 5 עמדות בזמן שיש 6 בנות במשרד יוצא שיש אחת שאין לה עמדה

ולכן היא לא יכולה לעבוד

הצפנו את הנושא ועלינו איתו למנהלת-  היא הציעה להוסיף עוד עמדה, סבבה.

 היא התקדמה

יש לציין שבתחילה היא הייתה אמורה לעבור לאי איזה מקום,

 אך לא קיבלה תשובה סופית ולכן נשארה

ואז לקראת סוף יום עבודה קיבלה שיחה בהולה שהכל מוכן

ומחר על הבוקר היא עוברת למקום החדש

משמע מכך שהיא משאירה את הכל פתוח ולא פתור

במקומה הגיעה מנהל חדש.

בהתחלה הוא לא התייחס כלל אל המוקד, היה חשוב לו 'לסגור קצוות פתוחות שהיא השאירה אחריה'

הייתה איזו עבודה שצריך לסיים וה"דד-ליין" שלה קרב, אז לקחו מישהי מהמשרד (שירה) 'לפרויקט זמני'

כך שבמשך חודשיים לכל אחת הייתה עמדה.

לאחר שהפרוייקט הסתיים- היאר חזרה למשרד

ושוב צצה לה הבעיה

האחמש"ית עלתה למנהל עם הבעיה והם הוסיפו עוד עמדה צרה וקצרה יותר, אין מקום למקלדת ואין מקום לקחת את הכיסא אחורה

המסך גדול (זה מהמאה הקודמת) ומרצד...

ובטענה שאני ושירה הגענו אחרונות- לכן שנינו אמורות לעשות תורנות בעמדה הקטנה.

יום אחד שירה הגיעה אחרונה ולכן התיישבה בעמדה הקטנה

עדיין אין בעמדה הזו טלפון, אז היא עשתה דברים אחרים

ויצאה מהעבודה עם כאבי ראש ועיניים אדומות.

העברנו את הבעיה לאחמ"שית שטענה כי "אין לי פתרון, תעלו עם זה למנהל, תראו מה יש לו להגיד בנושא"

עלינו למנהל, שהיה מופתע מזה שאנחנו עולות אליו בכלל "איפה האחמ"שית ולמה היא לא עלתה?"- זו הייתה התגובה מצידו

הסברנו ש"היא הפנתה אותנו אליך"

-"היום יש לי המון ישיבות, בואו נקבע ישיבה עם המנהלת שלכן וביחד נמצא פתרון"

המתנו עד ליום המיוחל

 עם עיקובים ודחיה קלה של הישיבה

הנה הגיעה המועד שלו כולנו חיכינו

אההה, הצטרפה עוד מישהי בטענה "אני זו שתמיד תופסים לה את המקום"

המנהל הבהיר לנו בצורה שלא נשמעת ל-2 פנים כי אם אין איזשהו הסדר וכולן לא יעברו על העמדה אחת תפוטר או שיורידו שעות לכולן

ואז הטונים היו אחרים

המנהל טענה כי "אין לי בעיה שהן יעשו תורנות, אני לא יושבת שם"

-"למה לא"

"כי כל הניירת שלי נמצאת בעמדה שלי, לא נוח לי שם"

באמת?

לא פשוט לי זה ממש קייטנה לשבת שם, אני מרגישה שם משהו הילאי   

 "אני לא מוכנה לשבת שם אם אין סבב שווה בין כולן"  _|_

לא מקובל עלי החוסר צדק הזה, אני לא חושבת שצריך פה "הפליה מתקנת" כלפי אלו שנמצאות כאן מזה זמן רב

אני לא חושבת שאני או שירה סוג ב' כדי שהסבב יהיה רק בנינו,

כולנו כאן על אותו תקן,

כלנו מקבלות את אותו שכר,

כולנו לא מעוניינות בהרעת תנאי עבודה,

אז למה שירה ואני צריכות להיות הסעיר לעזעזאל?...

מה עושה אתכן טובות יותר או פחות משירה וממני?!

יש לי רק דבר אחד לומר בנושא 

- זה עושה לי בחילות 

ולא מרמוז, פארמין לא עוזר