Forget them, Wendy. Forget them all. Come with me where you'll never, never have to worry about grown up things again.
Peter Pan
מה החלום של כל ילד? להיות גדול. כמו האמא, האבא, האחות, האח, הבן דוד החתיך שכולן מעריצות או סתם עצמאי ובעל זכות בחירה.
אבל למה אנחנו כל כך רוצים את זה? למה זה כל כך חשוב לכל הנערות להתלבש כדי שישימו לב אליהן? למה זה כל כך חשוב לכל הבנים לדבר בלי הפסקה על מין מין ו... מין, כדי להרגיש גברברים? למה תינוק רוצה לנהוג באוטו מגיל שנתיים, כשהוא מתקשה בלומר אוטובוס?
אולי בגלל שכל המבוגרים שאנחנו מכירים עושים גלוריפיקציה [ככה אומרים?] לחיים שהם חיים, בשעה שאנחנו מתלוננים על דברים פשוטים כמו שיעורי בית ואינטרנט דפוק? כמו למשל שאבא שלי, שף מדופלם, עדיין מרגיש צורך לגרום לי, לבת הבכורה והמקסימה שלו- אי נעימות במטבח כאשר אני מבשלת. כמו למשל שאפילו אחרי יום שלם שבו אני תולה ומורידה כביסה, מכניסה ומוציאה כלים מהמדיח, אוספת את אחי הקטן מהגן, שומרת עליו שעה- אמא שלי עדיין צריכה לנזוף בי כשאני סוף סוף מתיישבת על יד המחשב ומטיפה לי מוסר- כל היום אני עובדת, וכשאני חוזרת אני צריכה לראות אותך מתעצלת? אז לא אמא, לא כל היום את עובדת. בין לבין את גם מטרטרת לי ולאח שלי- תעשו את זה ותעשו את זה. ואז כשאת בבית, יש לך עוד טענות. תעשו את זה ותעשו את זה. מצטערת לבשר לך- לא כל החיים שלך שירתו אותך וגם לא כל החיים שלך ישרתו, אז כדאי שתחזרי להרגלך ותפסיקי להתנהג כאילו את בחיים לא היית נערה מתבגרת ועצלנית. כי את היית. כנ"ל אלייך אבא.
וכן, עוד משהו. תפסיקו להתנהג כאילו הדעה שלי לא חשובה. דאמיט, אני לומדת בבצפר הכי טוב בעיר, מחזירה תעודה סבירה + וגם יודעת לפתוח את הג'ורה כשצריך. אז אל תתנהגו כאילו אתם יודעים הכל. כי כן אבא, לא סיימת אף תואר באוניברסיטה וכדי להיות שף לא דורשים ממך שכל רב. ואמא, בואו נגיד שבמקצועות הריאלים קיבלת מאה, אבל בלהיות אמא קשובה ואוהבת- לא ממש הצלחת. אז כשאני אומרת 'רגע' או 'דקה, אני עושה משהו'- אל תזלזלו בי. כי מה שחשוב לי חשוב לי, ואם הוא לא חשוב לכם אז מה יהיה? אבל אני לא כל כך דואגת, כי מאז שאני זוכרת את עצמי אף פעם לא כל כך הסתמכתי על הדעות של ההורים שלי, חוץ מפוליטיקה. כי אני מצטערת, אבל אם לא אני לי, מי לי?
אז ילדים חמודים, תפסיקו לקוות להגיע לגיל שבו תוכלו לקנות בית גדול ומכונית יוקרה, להינשא לאישה יפה וצעירה או לגבר מצליח ונאה. כי כמו ששמתי לב לאחרונה, אנחנו גדלים על שקר בסיסי. והוא- שככל שאתה גדול יותר, אתה חשוב יותר. אז זהו שלא. עד סוף י"ב, או הצבא אפילו, יש לצעיר הממוצע מספר חברים גדול. אבל כפי שאני רואה, לרוב המבוגרים קשה לשמור על קשר גם עם הקרובים ביותר. ולמה זה? כי הם כל כך עסוקים בעצמם, ובלספק את עצמם באשליה שהם חיים חיים שהם עבדו קשה בשבילם, שאין להם זמן להביט סביבים ולראות את המציאות.
אז תגידו שאני מגזימה, אבל לי נמאס. נמאס לי להרגיש לא מספיק טובה, אחת שאפשר להשתיק בשיחות 'חשובות', להביך בשיחות נוזפות ולהעליב רק עם חיוך קטן וציני.
אז אולי תתנו לנו, לילדים, להרגיש סוף סוף שטוב גם להיות ילד.
FOREVER YOUNG
צבעונית וצעירה כתמיד, חזרתי לישרא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Whats my name