היי אתה,

מה שעובר לי כרגע בראש זה - איפה טעיתי?

ואולי אני סתם חושבת/מנתחת/מתעצבנת?

הרגש השתלט עליי כ"כ מהר, לא הצלחתי להתאפס עדיין.

לא הבנתי מה קרה.. והיא פתאום הגיחה - זו החרדה. חרדת הנטישה.

ששוב יקומו ויעזבו.

אני פשוט לא מצליחה להשתלט על התחושות שבגוף.

ישנה בקושי בלילה, לא נרדמת מהמחשבות שאולי איבדתי אותך.

ממתי כ"כ אכפת לי?

מנסה להזכר בפעם האחרונה שהרגשתי ככה,

את הפחד. את החרדה..

אני חושבת שהיא פשוט מקוננת בי, אבל אתה זה שהפך אותה למוחשית.

היא פשוט רקמה עור וגידים ולבשה את דמותך.

למה?

הרי הסיבה שהרגש השתלט כ"כ מהר, זו תחושת הבטחון שהייתה לי איתך.

שלא הרגשתי מעולם.

שזה - זה

נדמה שהחרדה השתלטה עליי.

אני פשוט מפחדת,

מפחדת מהעוצמה של מה שאני מרגישה

ומפחדת שמחר הכל ישמט לי תחת רגליי.

ששוב ארגיש קטנה ולבד / לבד וקטנה.

ואולי זה לא רק במוח שלי, אולי זו לא רק היא.

ואולי..

דיי.