אני "חוגגת" 11 שנים בישראבלוג, מה שהופך אותי לדיי ותיקה

זכרתי שמדובר בחודש מאי, חודש מאי הוא זכיר עבורי (לאו דווקא בגלל הבלוג)

נכנסתי והצצתי לראות איפה הייתי לפני 11 שנים ומה קרה איתי במהלכם.

חוץ מה-4 השנים האחרונות, כתבתי כל-כך הרבה, על כל דבר קטן שעבר לי בראש, שרק חלף בדרך לטימיון.

פתאום חשתי געגוגעים עזים, אל עצמי בעיקר.

אל היכולת הזו - לכתוב. בלי לחשוב.

הקהילה כאן הייתה מאוד חשובה לי, במשך 5-6 שנים כתבתי בלוג עם המון מנויים וכניסות.

ועכשיו ישנה חרטה על כך שניתקתי אותו ממספרו המקורי והוא שוכן לו אי-שם, קיים רק עבורי

ופה קיוויתי סופסוף לקבל "דף חדש" אבל, כמו בחיים הרגילים, קולטים כמה קשה להתחיל מ-0. בלי התגובות. ובלי אנשים שבאמת אכפת להם.

()

בעיקר מחשבות, מדברת אל עצמי, לא כותבת.. ובטח לא מתעסקת בעיצובי בלוג (איפה אופציית הHTML?!)

אין ספק שאני מרגישה אבודה קצת, הקרקע נשמטה מתחתיי ועדיין לא הצמחתי לעצמי כנפיים, מנסה לאחוז בקרקע בכפות ידיי ולאט לאט לטפס. בלי כנפיים. בלי עזרה. בעצמי.