כאן אני מתחיל ממש את המדריך לאיך לצאת מהמטריקס שאנחנו חיים בו. זה מעודד שלא צריך לבלוע שום כדור, אך זה כן דורש פתיחות מחשבתית והאומץ ללכת לבדוק אם מה שאני אומר זה לא שטויות.
באופן מפתיע טיפה, המסע שלי התחיל בלהבין כמה דברים על ארצות הברית בכלל. הדברים הללו נוגעים לכלכלה ולמדיניות החוץ בצורה שלא ניתן להפריד ביניהן. בעצם אולי זו הנקודה עצמה על רגל אחת, שמדיניות החוץ של ארה"ב נובעת מאינטרסים כלכליים מאז בעצם הקמתה.
יש דיון מתמשך כבר מהמאה ה-19 שבו נטען (ע"י אמריקנים) שארה"ב היא אימפריה לכל דבר. אימפריה, שמבצעת מדיניות אימפריאליסטית. ממה שלמדתי, אני משוכנע שארה"ב עונה לכל ההגדרות של אימפריה.
הרשו לי לעבור טיפה לנושא הכלכלי יותר. אל תפחדו מהנושא הזה, לא יהיו פה מספרים, אני מבטיח. רק מדיניות כלכלית.
הרשו לי להמליץ על סרט תיעודי אמריקני מ-2003 שנתן לי להבין המון בסוגייה, קוראים לו The Corporation. הסרט מתאר את התפתחות התאגידים האמריקניים. בהתחלה, במאה ה-19, אלה היו גופים כלכליים שנוסדו ע"י המדינה בכדי לבצע תפקיד מסויים כמו בניית גשר גדול או פסי רכבת, ומיד בתום העבודה הם פורקו.
ואז, משהו בפיקוח השתבש ותאגידים התחילו להיווצר ולא להתפרק. התאגידים קיבלו מעמד חוקי מאוד מיוחד, מעמד של בן-אדם. לתאגיד ישנם הזכויות לקניין, לבצע עיסקאות, לתבוע גופים אחרים וכו.. למנהלים של התאגידים יש חובה ע"פ חוק לבצע פעולות שמביאות לרווח מקסימלי עבור בעלי המניות, אחרת הם עוברים על החוק.
וכך, התאגידים הפכו לגופים ענקיים ועוצמתיים ביותר, שהדבר היחיד במעניין אותם זה לעשות כסף ועוד כסף. בעצם, הם הפכו להיות הגורם המשפיע ביותר בוושינגטון (וזה רק הגיוני שגוף עשיר שרוצה להשיג יותר כסף ינסה להשיג השפעה בממשל). הדמוקרטיה האמריקנית הפכה להיות גוף מדומה ובעלי השליטה על התאגידים הגדולים הפכו להיות קובעי ההחלטות באימפריה.
יש המון המון דוגמאות. אף אחד לא מלמד אותנו את הדברים האלה בבית ספר, אך מדיניות החוץ האמריקנית הפילה כל כך הרבה משטרים נבחרים (שנבחרו בצורה דמוקרטית) בכל כך הרבה מדינות שזה לא יאמן. הם הפילו אותם על מנת להעלות משטרים שעושים את מה שוושינגטון רוצה, ובכך מאפשרים לארה"ב להכניס את התאגידים שלה לתוך המדינות הללו, לנצל משאבי טבע ולדכא כל התנגדות.
אני לא רוצה להלאות בדוגמאות, אבל אני ממליץ לקרוא על מה שארה"ב עשתה באמצע המאה בגואטמלה (שם זה ממש ממש שקוף איך תאגיד מסויים השפיע על מדיניות החוץ של ארה"ב). היא עשתה דברים דומים ונוראיים ברוב המדינות במרכז אמריקה וגם בחלק ממדינות דרום אמריקה וכן בהרבה מדינות אחרות בעולם. כמובן שהכל נעשה תוך רטוריקה של הבאת דמוקרטיה והבאת חברות שיעזרו לעמים "המסכנים" להתפתח וכדומה..
דוגמאות יותר מוכרות לנו זה וייטנאם ועיראק כמובן.
לפעמים ארה"ב פעלה ע"י פלישה ישירה של צבאה, ולפעמים ה-CIA ביצע הפיכות ע"י תמיכה בגופים פשיסטיים פנימיים. דוגמה מפורסמת היא מפרץ החזירים בקובה. אני ממליץ לקרוא מה שקרה שם, זו דוגמה מהממת, כי אפשר לראות כמה ארה"ב ניסתה לבצע את המבצע הזה ללא טביעת אצבע אמריקנית, מה שהוביל לכישלונו, ויש שיגידו שגם להרצחו של קנדי ע"י מי שכעס על אופן נטישת הכוחות המבצעים.
היה זה אייזנהאוור, הנשיא ה-34 של ארה"ב, שבסיום הקדנציה שלו כשכבר לא נותר לו מה להפסיד, ב-1961, הזהיר את העם האמריקני בנאום לאומה מפני קומפלקס תעשיות הנשק האמריקניות אשר הינן כל כך גדולות וחזקות, שהן משפיעות על קבלת ההחלטות בוושינגטון.
לא צריך להיות גאון כלכלי כדי להבין שכשיש תעשיות אדירות כל כך, ויש להן השפעה גדולה כל כך על הממשל, הדבר יוביל לרוח לוחמנית. כל מלחמה של ארה"ב מכניסה סכומי עתק לתעשיות אלה ולמאות אלפי עובדיהן.
(שנים מעטות לאחר הנאום הזה נכנסה ארה"ב לוייטנאם)
כל מה שאני מתאר כאן אינו עוד איזו קונספירציה. הכל כאן עובדות חקוקות בסלע. אני מעודד אתכם לקרוא במקורות היסטוריים, גם אני לא האמנתי בהתחלה והייתי חייב לקרוא כדי להאמין.
כשהבנתי שכל מה שידעתי על ארה"ב הוא עיוות של המציאות, והערכים האמריקניים של חופש מתורגמים במציאות להבטחת החופש של תאגידים גדולים לעשות ככל העולה על רוחם, התחלתי לפקפק בעוד כמה אמיתות.
אבל על זה אני אמשיך לספר בהמשך..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
