אני תוהה לפעמים.עד כמה הוא יכול להיות אטום.
כל פעם שאני מדברת איתו אני מבינה את התשובה.מאוד אטום.
וזה קצת חבל לי.למרות שאם המחשבות שלי.לא הרבה זמן אני נשארתי בתיאוריה שהוא אטום.
הגעתי למסקנה שהוא בכלל לא אטום.הוא קולט הכל יפה מאוד.אבל בוחר להתעלם. למה אני בכלל לא מתאימה לו.
מצד שני כאלה שיגידו שאי אפשר באמת לדעת עד שאני יגיד במפורשות.אבל היי ממתי אני אחת שאומרת דברים במפורשות.זה מקרים נדירים שתוקף אותי אומץ בלתי צפוי.[במקרה הזה האומץ לא יבוא.אני יודעת]
ושוב יש כאלה שיגידו שזו בעיה שלי.וזו באמת בעיה שלי אבל זה לא שאני לא רומזת.זה אפילו רמזים שקופים למדי.פשוט אני מסוגלת לבוא ולהגיד מילה במילה שאני רוצה אותו.מה לעשות.
ולפני שתתחכמו ותגידו לי לומר במפורשות.אני רוצה לדעת.כמה מכם[ליתר דיוק מכן כי זה יותר מפונה לבנות אבל משום מה אני עדיין ממשיכה לפנות בלשון זכר] אמרו במפורשות שהם רוצים מישהו והכל הסתדר לטובה. והיה שווה לסבול את המבוכה הזו.
אישית אני שמעתי על הרבה יותר מקרים שזה סתם הסתיים באכזבה. ומבוכה מיותרת.אפילו ניתוק קשר מכיוון שהשניים לא יכלו לסבול את המבוכה הזו.והמתח הזה ששורר בניהם.
אז לפי דעתי כדאי לי פשוט לשכוח ממנו.ולהמשיך הלאה.
טובנו.קל להגיד קשה לעשות.כי זה יותר מסתם רוצה אותו אני מרגישה אליו משהו.ואני לא יכולה סתם לנתק איתו קשר.
אה...ורק כדאי להבהיר אם תבוא לי הזדמנות זה לא שאני אדחה אותה בגללו או משהו.כי אם לא קורה כלום אין שום טעם שאני אדחה הזדמנויות סתם ככה.ועוד שאני אחת שמה לעשות חרמנית שאוהבת זוגיות[אם הייתי סתם חרמנית זו לא הייתה בעיה].
אבל מה לעשות. בנתיים הוא לא יוצא לי מהראש.אז עד שאני אראה מישהו אחר באופק.הוא המטרה שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
