לגמור ממחשבה

אני אצא היום.

גם הוא יהיה שם.

אני אראה אותו[אותו אחד מלפני כמה פוסטים]

אתן לו חיבוק ארוך של שלום,איזה טוב לראות אותך.

ולא ארצה לעזוב.

אך אני יעזוב.

אני אדבר איתו.באמת.

אבל לא על מה שאני באמת רוצה,אלא על מה שבד"כ מדברים.

כנראה בגלל שאין לי  אומץ לעשות יותר.

אני אגיד לו איזו הקנטה קטנה.

הוא יחזיק אותי קלות.

בצורה כזו שאיני יכולה ממש להשתחרר.

ואז אני אגיד לו שיפסיק.

והוא לא יפסיק.

ואני אמשיך,אומרת לו להפסיק.

אבל לא באמת ארצה שהוא יוריד את הידיים שלו ממני.

הוא ישאל אם אני הולכת להפסיק עם זה.

אני אגיד לו שהוא יודע שהכל מאהבה.

הוא ישחרר אותי ויגיד שכן.

אבל הוא לא ידע שאני באמת מתכוונת לזה.

אני אתן לו חיבוק בגלל כדאי לתת לו "פיצוי" על העלבון.

נחייך אחד לשני.

אני אחשוב לשנייה אולי באמת להגיד לו מה שאני רוצה.

ואז מישהו יבוא ויצטרף לשיחה.

והערב ימשיך כרגיל.

יאבד לי כל האומץ שעזרתי.

לאט לאט יעברו הדקות ויגיע סוף הערב.

אתן לו חיבוק ארוך לשלום.

ואוסיף נשיקה עדינה על לחיו.

הוא יעשה אותו הדבר.

רק שאני,ברגע שניפרד.

כבר אצפה לפעם הבאה שאראה אותו.