אז נתחיל ב-עלי.
יש לי התפרצות אדירה של רגשות לאחרונה.הם תמיד היו שם.אבל תמיד הצלחתי להדחיק אותם.כי שהם מתפרצים הם באים בכמויות ואיתם המון מחשבות.זה מחרפן אותי והורס לי את המצב רוח.
למשל אתמול ראיתי את הבובת ילדות האהובה עלי בין הצעצועים של אח שלי.ישר אמרתי לאמא "מה היא עושה שם מישהו נתן לו אישור לשחק איתה?" כמובן זה לא הפריע לי כל עוד היא בריאה ושלמה.האמת שעשיתי את זה רק כדאי שיהיה לי תירוץ לקחת אותה משם מבלי שישאלו שאלות.
אחר כך נכנסתי למיטה.חיבקתי את הבובה.ופשוט התחלתי לבכות.אני לא יודעת ממש למה.פשוט הרגשתי צורך עז כזה.וככה נרדמתי תוך כדי בכי וחיבוק הבובה.
זו דוגמא מאוד קיצונית כדאי להמחיש את ההתפרצות רגשות.
נעבור למעלי.
זה כל האנשים שמסביבי.שאני בקשר איתם.זה כל הבעיה.הקשר. אני נקשרת הרבה יותר מידי בקלות לאנשים.הרבה יותר מידי בקלות.מה שגורם לי להיפגע הרבה יותר בקלות.[להזכירם גם ככה יש לי עודף רגשות].נגיד בשבילי לספר דברים אישיים זה מסמל קירבה.אצל רוב האנשים.פחות אלא שאני מתחברת איתם זה לא אומר ככה.נגיד למשל.חברה שלי.מלפני כמה זמן היא סיפרה לי משהו מאוד אישי.וכדאי לייעץ לה ושהיא תבין שיש לי מושג במה שאני אומרת סיפרת לה על חוויה שלי שהיא מאוד דומה לשלה.ובתקופה ההיא באמת עזרתי לה והייתי שם בשבילה.ועכשיו.היא כבר לא מספרת לי כלום.היא מנותקת.ושאני שואלת אותה מה קרה.כאילו כלום.וזה מפריע לי.כי כשאני חושפת את הרגשות שלי\המחשבות שלי בפני בנאדם זה אומר שמאוד אכפת לי ממנו.ושאני מרגישה בטוחה לידו. ועד כמה שאני קולטת זה .אני לא מצליחה להפנים את זה.ואני נפגעת שוב ושוב ושוב.
אני צריכה להזכיר לעצמי.
להפסיק להתחבר לאנשים בקלות.
להפסיק שיהיה לי אכפת מאנשים בקלות.
כי שאני עושה את הדברים הללו.אני עושה אותם יותר מידי מכל הלב.אני באמת מוכנה לתת הרבה בשביל אנשים שאכפת לי מהם.הקטע שרוב האנשים בעולם לא ככה.לא באמת.ולכן אני צריכה להפסיק עם האכפתיות.
עכשיו לתחתי.
זה כל הדברים שאני מתעלמת מהם שהם חולפים ממני.זה בעיקר מתייחס ללימודים.נשארה לי שנה וחצי אפילו פחות.אני צריכה להתחיל להשקיע.
ולסיום בתוכי.
אני מדממת עכשיו.אולי זה מסביר את מצבי רוח והקטע של הבובה.אבל אני חושבת שזה פשוט גרם לזה להתפרץ כמו שאמרתי זה תמיד היה שם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
