לגמור ממחשבה

עברה לה עוד שנה.עוד שנה בלעדייך.

והגעגועים גדלים לעיתם.

אך מה שיותר מפריע לי זה מתי שהגעגועים נעלמים.

רוצה לבכות.אך לא מצליחה להזיל דמעה.

מרגישה שאני צריכה להיות חזקה בשביל כולם.

כי אפילו סבא נשבר.

אם אני לא אשאר לעמוד שם איתנה בשבילם.

הם ישברו עוד יותר.

ואני יודעת שאת לא רוצה לראות אותנו נשברים.

הרי את תמיד היית אישה כל כך חזקה.

אפילו בימייך האחרונים.

עכשיו הדמעות עולות אט אט.

אך נעצרות.ולא זולגות.אלא חונקות אותי במפנים.

אני רוצה להיות עצובה כי את חסרה לי.

אני רוצה להיות שמחה כי זה מה שאת היית רוצה בשבילי.

אבל בנתיים אני לא מצליחה בשניהם.

עוצמת את העיניים.

מנסה לשמוע מה את היית אומרת לי.

וקשה לי כל כך להזכר בקולך.

בנתיים.אני זוכרת.

אבל מה יהיה בעוד כמה שנים?

אני לא מאמינה שכבר כל כך הרבה זמן אני בלעדייך.

אני מפחדת שבעוד כמה שנים זה יהפוך להרגל.

אל תעלמי בבקשה.

רוצה לזכור את פנייך.

רוצה לזכור את קולך.

חבקי אותי,סבתא.